מרחקים....

הושענא ראבא, תפילות ושערי שמיים.....
תפילות לעילוי ומשאלות בין אדם לבוראו.....
בית הכנסת הורגל בשנים האחרונות לראות את משפחתי צועדת בשעריו.
לבכות להתפלל ולהזכיר את יקירינו שאינם עוד בחיים.

והשנה בדמעות כבושות ישבנו אני ואחיותיה, וצחקנו.
צחקנו על החיים שמעמידים אותנו במעמד הזוי.
צחקנו על האנשים בנחמה שזה מה שהיא הייתה רוצה.... שנצחק.
צחקנו על התעתוע בלשבת בבית הכנסת והפעם הקדיש הוא עליך.

להביט מסביב ולהתגעגע בכאב.....
להתגעגע לקולך שגרם לחיים להראות הרבה יותר פשוטים,
להתגעגע למגעך בחיבוק חם ועוטף,
להתגעגע למבטך השובב והקונדסי,
להיות ולהרגיש ריקנות בין כל האנשים.

היית חסרה לנו שם בבית הכנסת יפה שלי,
בנוכחות שלך,
בעוצמה שבך,
ובהילה שהקיפה את כולנו בך.

בגעגוע אינסופי אלייך
אני עדיין מחכה
שתבואי