לפני הרבה הרבה שנים בחווה יפה ומסודרת , חיה לה בנחת גבירה מהודרת.. לגבירה היו שני עבדים קטנטנים..uבכל בוקר יצאה הגבירה למרפסת להביט אם שמש או עננים..
העבדים הקטנטנים(הם לא באמת היו קטנטנים - היא היתה פשוט גדולה), היו מסתובבים סביבה ומקרקרים...
בוקר שמש אחד שאלה הגבירה המופלאה את העבדים
"עבדים חביבים? רוצים לצאת לסיבוב? רוצים לצאת מן הכלוב?
תראו איזה יופי, זהו יום נפלא לצאת לטיול, ממש יום נהדר להתיר המנעול"
והעבדים קפצו משמחה "כן כן, אנחנו מאד רוצים טיול, מאד רוצים טיול"
הגבירה פנתה אל השפחה שהיתה כל היום עסוקה במלאכה " השפחה חביבה? רוצה לצאת לטיול? רוצה לצאת מן המנעול?_"
-הו לא! אני צריכה לסדר, לנקות ולבשל לכולם, אני צריכה לסדר את הכלוב שלא יהיה עלוב, אין לי זמן לסיבוב"
אם כן נחזור מהר, נשתדל לא לאחר אמרה הגבירה...
יוהו!! איזה כייף " צייצו העבדים "יוצאים לטיול"
עבדים חביבים אמרה הגבירה, זוכרים איך מתנהגים בחוץ?
"הגבירה! אנחנו מבטיחים להיות עבדים ממש טובים, ללכת תמיד במסלול צמוד אלייך ולא נעזוב את אבק עקבייך.."
נהדר עבדים שלי , כל הכבוד, אז בואו! נתחיל לצעוד!!
הגבירה והעבדים טיילו להנאתם ביער, עד שלפתע ראה נולי העבד זנב סוס בוהק בין השיחים.. ורץ לעברו...
"נולי!! עצור תכף ומייד!!" קראה הגבירה
אני אמרתי שאני לא מרשה!!
"רק רגע גברתי, ראיתי סוס יפה דוהר, אני רק רוצה להתרשם מזנבו"
"יש לך סימנים מזנב הסוס שלי עוד מהבוקר!! חזור הנה מייד!! אני אמרתי שאני לא מרשה!!"
נעלב נולי נורא והתחיל לבכות.
"גבירתי, אני כבר לא יכול, מה כבר עשיתי רק רציתי לראות מקרוב, את כל הזמן צועקת עליי, נמאס לי!!!" והוא ברח..
אספה הגבירה את העבד שנותר ואמרה, בוא נחזור את הכלוב, כל הסיפור הזה עושה לי קצת עצוב"
המשיך נולי לכיוון המערה ופתאום ראה פרה.
שלום גברת פרה!!
שלום עבד... מה מעשיך לבעד ביער? עבד קטן ועלוב כ"כ?
- אני יצאתי לסיבוב עם הגבירה הנעלה ולא ממש הקשבתי בקולה, ואז היא צעקה עלי אז חטפתי בהלה.
אולי אני יכול לישון הלילה אצלך? אולי אוכל להתענג על זנבך?
- לישון אצלי? למה לא? אני ישנה ברפת! ויש שם הרבה בוץ ולילכלוך...
ומה תאכל? אתה אוכל עשב?
"עשב? לא, אני לא אוכל עשב, אני כבר שכחתי מה זה ללעוס, אני רגיל לאכול מפיה של הגבירה"
לא אוכל עשב? אמרה הפרה ... איזה עבד- חסר תועלת. אני ממש מבוהלת...!!
עבד יקר, נשמע כי אצל הגבירה היית אהוב, רוץ רוץ חזור אל הכלוב...
המשיך נולי לבדו במסלול ופתאום ראה... חתול!!!!!
"שלום חתול"אמר העבד
"אני חתולה יפייפיה , אינך רואה?"
שלום חתולה"
"מה מעשיך לבד ביער, עבד רך ויפה כ"כ?"
אני? אני יצאתי לסיבוב עם הגבירה הנעלה, ולא ממש הקשבתי בקולה, אז הי צעקה עלי וחטפתי בהלה. אולי אני יכול לישון הלילה אצלך? אולי אני יכול לחטוף מזנבך?"
"חחה - עבד מצחיק, אתה אינך יכול להיות עבד לחתולה- אני לעולם לא אלבש מגף או שמלה-
אבל אם אתה רוצה אנחנו יכולים ללכת לתפוס עכברים יחד!!"
"עכברים? אני לא משחק עם עכברים"
"לא משחק עם עכברים? אז מה אתה עושה כל היום?"
"אני שוכב לרגלי מלכתי, לפעמים מדמיין שהיא אשתי, מנקה נעליה, מלקק עקביה,את הכלים שוטף ולפעמים מהשוט חוטף"
"עבד טיפשון אינך יכול להסתובב עם גברת חתול, רוץ רוץ לך ישר במסלול. אתה נשמע כמעט אוהב וכואב, איך אתה את הגבירה עוזב?"
הערב התחיל לרדת ונולי העבד לא מצא מקום לישון בו.. הוא ישב על שפת הביצה והתחיל לבכות.
"קפיץ! קפיצה!! מי זה ליד הביצה נמצא??"
זה אני= אמר נולי, העבד נולי.. ומי את? גבירה ירוקה??
"אני ? צפרדע. קופצנית וקולנית!!
"אולי את רוצה להיות הגבירה שלי? אולי תהיי קולנית ותצעקי עליי? אולי תוכלי להסטיר לי בכפות רגלייך?,, אני יכול לנקות ולהבריק את כל הביצה עבורך!!!"
"לנקות את הביצה???????!! בשם כל החס וחלילות!!! - אני אוהבת לגור בביצה! כאן קר ורטוב וממש מלוכלך וזה כייף כ"כ!!!!.. עבד יקר, לך מעבר לנהר שם אולי תמצא מקום ללון בו, אולי את הצריף של תמרי הנגר"
"לא תמרי ולא נגר. אני צריך בית גבירה..- תודה רבה על לא הרבה.. ולהתראות גברת צפרדע ירוקה...
נולי ישב על הסלע הקרוב והחל לבכות, בכי מרורים על אובדן הדרך אל בית הגבירה...
לפתע יצאה ארנבת נחמדה, בשמלה ורדרדה..
שלום ארנבת - יבב נולי
"למה אתה בוכה?"
"כי אני רוצה לחזור לגבירה שלי "
"אז למה אתה לא חוזר?"
"כי אני לא מוצא את הדרך"
"לא מוצא את הדרך????????? תן לי לחשוב...
איפה היא גרה?"
"היא גרה בבית הקטן, במרכז הגן, שם יש מרחב גדול לעשות סיבוב וגם מנעול ואפילו כלוב"
"זה נשמע חמים ונעים ואפילו טעים, אם אתה רוצה אני יכולה לעזור לך לקרוא בקולי קולות ואלי היא תשמע אותנו ותבוא לעזור לנו"
וכך החלו עבד נולי וגברת ארנבת לצעוק בקולי קולות ....
"הגבירה הנעלה!! הגבירה הנעלה"!!!!!!!!!
לפתע שמעו קול צועק חזרה... נולי!!!!!!!! נולי!!!!!!!!!!
"הו- אלוהים שבשמיים, זה עזר, אמר נולי, הגבירה שלי תחלץ אותי ותשיב אותי לחיקה"
אני כאן!!! ליד העץ הגדול"
הביט היטב נולי על הדמות המתקרבת בחושך,, וראה כי הגודל אינו עצום כמו של גבירתו, היתה זו למעשה.. השפחה...
"נולי כל היום אנחנו מחפשים אותך" הגבירה השתגעה, היא החליטה להביא צי של עבדים, בדירה הקטנה כולם מסדרים ומנקים, היא לא מוכנה להרגע ולוותר והביאה במקומך המון אחר!!
אולי תמהר, תתחנן, תבקש סליחה, תחזיר את השקט לדירה ולשפחה. אנא ממך..
נולי רץ אחרי השפחה במעלה ההר, חצה נהר עד שהגיע לדירת הגבירה...
כשנכנס, ראה את ההמון הגדול, מתרפס, מלקק, מתחננן בקול.
נולי כרע על ארבע את מול הגבירה הנעלה, ליקק נעלה ובכה לה על השמלה
"אני מצטער גבירתי הנעלה אני מתחננן לסליחה ומחילה"
"כנס אל הכלוב ונעל עצמך מבלי לצאת שוב, לא היום לא מחר , אין סיבוב!!
ויותר מזה אומר, מהיום 30 עבדים יהיו לי, ותשמות הלב לא תהיה עוד לנולי!! אתה תהיה קישוט, עציץ. ותזהר מתוך הכלוב להציץ!!
ונולי, שכ"כ רצה את חום הגבירה, הסכים במהרה לכל גזירה, נכנס אל הכלוב ואת עצמו נעל, מאז הוא לא זכה לנשק את הסנדל. הוא כבר לא מבוהל, אולי קצת מטורלל, אבל אל הלקח הוא דפנטלי צלל.
ערב טוב לתושבי נהלל
לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 10:03
