חול וים. כמה היא אהבה את החול הנעים ואת הים.
היא אהבה לראות איך הגלים משצפים את החוף,
ואהבה את השקט שמאחורי כל גויעה של גל.
זה לא היה רק מקום של שקט עבורה. מירב הפנטזיות שלה נעו סביב הים,
הפומביות, הסלעים, העומק,הרטיבות.
את הפגישה המסתורית עם האיש שמאחורי המסך היא קבעה על חוף הים, במקום מוכר לה.
היא חלצה נעליה, וברגלים יחפות וקרות, עם רדת החשכה , ירדה אל שפת הים.
היא הילכה על החוף בצמוד לסוכת המציל, שם קבעו.
הוא הגיע אליה, לבוש כפי שהורתה לו- חולצה שחורה צמודה, מכנס שחור מחוייט מקופל עד מתחת לברך בכדי שלא ירטב, ויחף.
הוא היה יפה כמו שהבטיח, והיא היתה יפה יותר משיכל לדמיין. השיער השחור והגולש שלה, העיניים שהזכירו אילה רכה, והשפתיים הפסוקות מעט.
הוא הביט בעיניה, נרגש, נושם עמוק, מסדיר נשימה.
ובאחת היא סירסה מבטו "אתה מביט רק על כפות רגלי, מאחר וכבר זכית לראות איך אני נראית, כל מה שנותר לך הוא לראות את הכפות רגליים. שם מקומך, לשם אתה מביט, את זה אתה חי ונושם, שם אתה נשאר עד הודעה חדשה.
הוא זרק ברכיו על החול והתכופף לעבר כפות רגליה העדינות.
אחרי שנישק וליקק את כל שאריות החול מהחלק העליון של רגלה ואחרי שלעגה לו מעט, היא הורתה לו להסיר מעליו את הבגדים ולשכב על שפת הים, במקום הרטוב, שם הגלים לפעמים נוגעים.
היה לו קר, ורעד וצמרמורות עברו בגופו. הוא הסיר הבגדים, כשזוג אוהבים חלף לידם, לרגע היסס ואף התבייש, אך המבט הקר שלה - לא נתן לו מקום לסגת.
הוא שכב עירום כשגבו אל החול וכולו חשוף אל השמיים. הגלים הקטנים הרטיבו את גבו, ישבנו, רגלייו, והוא הסתיר בידיו את מבושיו. ורעד.
עם כף רגלה היא הסיתה את ידיו, הביטה בו ושלחה רגל קרה אל חלציו. הוא התקפל, מקור, מכאב או מבושה.
"אתה לא זז"
"כן גבירתי" הוא שיקשק בשיניו ,היא משכה את רגלה עד לפניו, כשעודה עומדת מעליו.
"תפתח את הפה, תמצוץ את המלוח הזה."
הוא מצץ וינק את אצבועותיה, עוצם עיניו, מנסה לכבוש את הקור ולהצליח לא לשקשק שיניו על אצבעותיה.
לאחר כמה דקות היא פשטה מכנסיה, תחתוניה ונותרה עם גופיה ארוכה שמכסה מעט את ישבנה. היא הורתה לו לקום ולהכנס אל המים. כשהחל להכנס כבקשתה, היא עצרה אותו וביקשה לטפס על כתפיו. כשהוא נושא אותה על כתפיו , החל להכנס למים הקרים.
"קר לך?" היא שאלה
"כן גבירתי" הוא ענה.. ולפתע החל להרגיש חמימות מתפשטת מכתפיו, נוזלת עליו.
מימיה החמימים וקור הים התערבבו וצימררו אותו
"כנס! זרוק אותנו פנימה"
הוא זינק לבפנים ושניהם נרטבו עד כלות. היא נעמדה מולו, עם פטמות חצופות מהקור.
שלחה יד אל אברו " מה קרה? קצת קור והוא לא קיים?" ומשכה אותו אליה.
הוא החל לשכוח מהקור .. המים הפכו לנעימים יותר היא ביקשה שיכנס למים עד צוואר. וביקשה להתישב על כתפיו. כשמקדשה מופנה לפניו. הוא העלה אותו עליו ולפי פקודתה החל יונק את מקדשה. לא פעם הוא כמעט מעד בניסיון נואש להחזיקה עליו ולתפקד עם לשונו..
אך כעבור דקות, החלה רועדת על פניו ומושכת בשערו. בזמן שגמרה שוב הטילה את מימיה עליו, על פניו.
הוא ליקק והודה לה, על כל טיפה..
אחר כך היא צותה עליו לחכות לה במעלה המדרגות של סוכת המציל.
היא הביאה מהתיק את המגבת ושלפה גם את החבל.
היא קשרה אותו למדרגות הסוכה, שהיו עשויות עץ, כיסתה אותו במגבת וחשפה רק את ישבנו.
"אתה סופר 30 "
"אבל למה גבירתי, מה עשיתי?" שאל
"ראשית, רעדת מקור, במקום לחשוב על החמימות שבלהיות לצידי
שנית- ככה אני רוצה"
היא הכתה בידיה החשופות, עד שכאבו לה, טרם הגיעה ל30.
"גבירתי 22- אני מבקש סליחה, אנא ותרי לי"
"זה רק מעודד אותי לתת לך עוד 10"
"כן גבירתי" לחש בכאב, ולא הבין איפה טעה ולמה מעונג של ליקוק הוא כרגע נמצא בענישה.
היא החליטה שהישבן החצוף שלו, יהיה שלה- ויהי מה והחלה חודרת אליו, בלי להכין אותו לכך.
"אאוץץץץץץץ- גבירתי- לא אמרת לי, אאוץ בבקשה, אני לא אוהב."
"אתה תתחיל לאהוב כי זה יהיה שלי מעכשיו, הישבן, הדוף, הזין. הכל שלי."
הוא הרגיש את ההשפלה כמו חרב בגרון, לרגע יצא מגופו להביט על עצמו מבחוץ וללעוג לעצמו" היה לו קשה לשאת את המקום מאחר והכל היה עוד חדש לו.
"גבירתי , אני מתחנן"
"יש לך מילת ביטחון, רק תאמר אותה - והכל מסתיים"
הוא לא רצה לסיים, ולא לאכזב אותה. הוא לא רצה להפסיד אותה. הוא העדיף לספוג את המקום השפל באמת, שהיה שפל בעיניו קצת מעבר למה שדמיין או חשב
"לא גבירתי, עשי בי כרצונך" אמר
"ככה אני אוהבת אותך, כנוע, רוצה, צייתן"
דמעות החלו לרדת לו, והיא אספה אותו אליה..
עירסלה אותו כמו תינוק וליטפה... ליטפה את ראשה, כיסתה היטב במגבת את גופו ונשקה רבות למצחו...
"תודה גבירתי, זה היה שווה הכל- החיבוק שלך, המגע, הקרבה. תודה"
"מחר יום חדש, מחר תבשל לנו ארוחה, אני אלמד אותך לאכול מירכיה של מלכתך."
"תודה גבירתי" ענה נרגש. מצפה למחר החדש.
לפני 15 שנים. 10 באוקטובר 2008 בשעה 19:29
