כשבאני פנה אלי, עניתי לו רק בגלל שהוא היה במילואים.
נורא רציתי איכשהו לשעשע ולתת קצת אסקפיזם לאנשים האלו, שנלחמים בשביל כולנו.
הוא לא היה מתאים לי כלל, בשום קריטריון - גיל, מקום מגורים, ועוד כל מיני מאפיינים פיזים ומנטלים.
וגם נשלט.
מה לי ולו.
ועוד שלח לי תמונה בלי חולצה.
אני שונאת כששולחים תמונות חשופות כאלו או יותר מזה מבלי שאבקש.
כעיקרון, הבנתי שגברים ברובם לא יודעים להצטלם בכלל וגם לא אכפת להם לשלוח תמונה לא אסתטית בעליל.
מעניין מה הסיבה לכך - או שהם פשוט שמים ז..ן תרתי משמע, או שהם חושבים שהם כאלו מהממים, ששום זווית לא מחמיא לא מורידה מיופי האלוהי שלהם...
אז באני שלח לי תמונה ללא חולצה, ראיתי גבר צעיר, גבוה וגדול, לא מעוצב, עם בטן וציצי.
כתבתי לו שזה מיותר ושלא ישלח תמונות כאלו לא לי ולא לנשים אחרות. התכוונתי לתמונות חשופות, אבל הוא לקח את זה אישי, כמו שיתברר בדיעבד...
באני הוא נפש עדינה ורגישה, והוא ממש נפגע ממני, והחליט לא רק לעשות מעשה ולשפר את המראה שלו, אלה גם... להשיג אותי בכל מחיר.
המשכנו לדבר והוא התייעץ אתי לגבי תזונה וכושר, התחיל לעשות שינוי תזונתי, הליכה יומית ותרגילי כוח.
ומשקל החל פשוט לנשור ממנו.
בינתיים הוא לא הפסיק לחזר, אבל בצורה לא דביקה ונעימה, ולאט לאט התחלתי להרגיש חיבור.
ב-3 חודשים הוא ירד כ- 20 ק"ג, התחטב מספורט וגיליתי גבר צעיר, נאה, חכם וכריזמתי עם חיוך ועיניים של ילד.
לא חשבתי בחיים שאסתכל עליו עם חשק לחבק ולגעת בו.
כשהכרנו אמרתי לו שאינני שולטת ואין לי שום עיניין בכך.
אבל הוא תמיד אמר לי, שיש שולטת אמיתית בתוכי וזה יפרוץ החוצה, רק צריך קצת זמן.
וכן, התחלתי להתנסות בשליטה וגיליתי שאני מרגישה מאוד נוח עם זה.
יותר מכך, חוויתי חוויות שלא חשבתי שזה יכול לעשות לי משהו.
הייתי רגילה למגע חזק, כואב, דורס.
תמיד הייתי צריכה לרצות, להתאמץ, לספק.
ופתאום הגיע רוך, עדינות, התמסרות אלי, לא הייתי צריכה לעשות כלום, רק לשחרר ולהנות.
הרגשתי שאני פשוט יכולה להיות אני. כאילו חזרתי הביתה.
ועכשיו אני מרגישה קצת מבולבלת.
האם אני מתאהבת בפרי היצירה שלי?
או ששאלה יותר נכונה - מי יצר את מי?
הצעת הגשה.
