כאשר התנסתי להיות בשני צדדים של השוט, הבנתי עד כמה התפקיד של שולט/ שולטת לא קלים גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית.
הקטע הרגשי במיוחד קשה לי, כי זה דורש ממני קודם כל שליטה עצמית.
וכאן אני מרגישה שעדיין נכשלת.
למה נכשלת?
כי לעיתים קרובות אני פועלת מתוך הרגש ולא מתוך מה שנכון לי ולנשלט כרגע.
אתמול קיבלתי החלטה לעשות הפסקה בתקשורת עם באני.
אנו בתקופת שינוים בחיים, במיוחד הוא, ואני מרגישה שהקשר הרגשי והאינטנסיבי ביננו לא משאיר לו ספייס (לא סאב ספייס, אם זה הכל בסדר), ספייס האישי שלו.
הוא מוטש מהמילואים של 10 חודשים (!) וחזרה לשיגרה מפחידה אותו.
מרוב הדאגה שלי עליו וגם עלי (על עתיד הקשר, על הזמינות שלו אלי, על זה שהוא חסר סבלנות וקשה לו לציית ולהכנע כרגע), אני ממש לא רגועה.
אני זקוקה לשקט ולדיוק עצמי.
תכננתי שההפסקה תהיה שבוע בערך, או כמה שארגיש שזה נכון. אבל שבוע לפחות.
התעוררתי בבוקר ללא "בוקר טוב" ממנו.
בלי סטטוסים שלו של ביצוע תרגילים באימון הבוקר (כדי שאראה שהוא עובד נכון ואתקן במידת הצורך)
בלי תוכניות לשבוע הבא...
וזה היה לי כל כך קשה, שהדבר הראשון שרציתי לעשות זה לכתוב לו.
אבל אני מבינה, שמה שהחלטתי חייב להתקיים.
מעניין, האם זאת רק אני שולטת רכרוכית כזאת...?
אני ממש לא מרוצה מעצמי.
איך אמשיך ככה שבוע שלם?
כל דבר בבית מזכיר לי אותו - הפרחים, הצעצועים, בקבוק ג'ין, חולצה של הפלוגה שלו, שאני ישנה איתה, כי יש עליה את הריח שלו...וטפוצ'קי - נעלי בית שקניתי לו.
ואפילו מעמד לטלפון (ארנבון עם אוזניים ארוכות)...
אני מקווה שאוכל לפרוק הכל היום בתור נשלטת. לכאוב, להתפרק, למסור שליטה ולהגיע למקום ששום דבר בו לא תלוי בי.
לא בא לי לשלוט.
בא לי את באני שלי.
הוא לא יראה את הפוסט הזה.
הוא הוריד את הפרופיל שלו (תרתי משמע) מכלוב.
אז תודה באני, כי גם כשאתה לא איתי אתה מלמד אותי להיות שולטת.
קודם כל של עצמי.
אני מקווה שאצליח לעשות את מה שצריך ונכון בשביל שנינו.
סופ"ש נעים לכולם.
נ.ב. ושכבר יגמר הקיץ המעיק הזה...
