כשנרשמתי לכלוב הייתי נשלטת, וחלק מהעינין היה לספק גירויים ויזואלים של השולט. זאת אומרת לשלוח את התמונות שלי.
אז הצטרכתי ללמוד לצלם את עצמי. לערוך קלות , לעשות גיפים, אבל קודם כל למדתי סוף- סוף לאהוב את הגוף שלי.
סוף - סוף קיבלתי והאשרתי לעצמי את המיניות שלי.
והכל בזכות סלפי עם טלפון הכי פשוט ובלי שום אביזר נוסף, חוץ ממעמד סיני לטלפון בצורת ארנב.
מי שקורא את הבלוג יודע למה הצורה הזאת כל כך יקרה לליבי.
צילמתי את עצמי אלפי פעמים ולמדתי כל זווית נכונה כדי להראות את מה שיפה בעיניי בגוף שלי ולהסוות את מה שפחות יפה.
בסוף הכל עיניין של זווית.
אבל לאחרונה פשוט לא בא לי להצטלם.
בכלל.
תמיד הצטלמתי בכל בגד או אביזר יפה, עשיתי תמונות כשאני יוצאת לדייט או סשן או אירוע.
אבל היום פשוט לא בא לי כלום.
לא לצאת, לא להתלבש, לא להצטלם.
אני פשוט עייפה.
כאילו הגוף שלי קיבל את המנת תשומי שלו, ממני ומאחרים ואפשר כבר לשחרר.
בקיצור אין תמונות חדשות, ולא ברור אם יהיו.
זאת תמונה מלפני חודשיים.
ואני כל כך מתגעגעת לצורך הזה לראות את עצמי ולהראות...
# גדלליהתחת #
