סרטו החדש של טים ברטון, שמאוהב כמו ילד במוניקה בלו'צ'י המהממת.
וכמובן שהוא צילם גם אותה בסרטו.
מוניקה מדהימה, אבל דווקא כאן המשחק שלה לא הרשים אותי במיוחד.
אז על מה הסרט בעצם?
הסרט הוא סרט המשך ל"ביטלג'וס", שברטון צילם לפני 36 שנים וזכה להצלחה מסחררת.
ביטלג'וס הוא הרוח זדונית ומרושעת, שמאוהבת בלידיה (וינונה ריידר, שממש מאכזבת במשחק שלה), אישה שמתקשרת עם עולם המתים.
הרוח חוזרת שוב מעולם המתים ומנסה להשיג את מטרותיה - להתחתן עם לידיה האהובתו.
ללידיה גם יש בת (ג'ינה אורטגה, שמוכרת לנו מסידרת המופת של נטפליקס "וונסדי" וגם מסרטוני פורנו שלה, שרצים ברשת ).
בקיצור סרט על יחסים של האם ובת ועוד אין ספור דמויות מסביב, שפשוט מסתובבים ונוגעים אחד בשני באופן ישיר ועקיף ומתחברים לתמונות צבעוניות מתחלפות , כמו בקליידוסקופ.
הינה, בדיוק. סרט כולו הוא קליידוסקופ של תמונות צבעוניות, הזויות, לפעמים דוחות, לפעמים מצחיקות.
בתחילת הסרט יש תחושה שקורים בו כל הזמן כל מיני דברים, אבל יחד עם זאת פשוט לא קורה בו כלום.
אבל לקראת האמצע בכל זאת יש איזה עלילה אבל היא קצת מצוצה מהאצבע, ובכלל מי מחפש בסרטים של טים ברטון עלילה...
בסרט יש המון רמזים ופארודיות על סרטים וסדרות, שמוכרות וחביבות לאוהבי הג'אנר - "משפחת אדמס", "ווינסדי", "אליסה בארץ הפלאות" ו"חולית".
הרמזים האלו מאוד מצחיקים וחמודים, והסרט כולו חמוד.
האפקטים, הדמויות, הכל צבעוני ושמח, במיוחד בעולם המתים, להבדיל מהעולם החיים - שהכל בו נראה די אפור ומשעמם.
היכולת הזאת לדבר על המוות בצורה מצחיקה ופרובוקטיבית מאפיינת את טים ברטון, שהוא גאון ללא ספק.
אבל הפעם חיכיתי למשהו קצת אחר.
למשהו נוסף.
עמוק יותר.
לצערי זה לא קרה.
אולי מאהבה לא רק נשים הופכות להיות קצת טיפשות, אלה גם הגברים?
עדיין הסרט שווה צפיה לדעתי, אם לא לצפות ממנו ליותר מבידור איכותי.
תהנו.
