מעניין אותי לדעת כמה מערכות יחסים שאתם מגדירים כרציניות היו לכם עד עכשיו , כולל נשואים (אם היו).
אצלי 8, כולל נשואים של 18 שנה.
אני מונוגמיסטית סדרתית בגדול.
זה בגדול. זה אומר שיצא לי למקבל גם.
למה אני מספרת לכם את זה?
כי אני רוצה להבין, למה לעזאזל אני לא מצליחה באתגר הזה, שנקרא זוגיות מאושרת לאורך הזמן?
אני אישה מעניינת, חכמה, יפה, עצמאית, עם לב טוב וגם סקסית.
כן, זה לא צנוע, אבל זה מה שיש.
לא חסרה לי תשומת הלב הגברית.
אני יודעת להתאהב ולאהוב.
אבל משהו לא עובד לי.
הקשרים שלי היו מאוד שונים.
התחתנתי בגיל 19.
הנשואים שלי נמשכו 18 שנה והיו לא טובים. מעט מאוד אושר, הרבה משחקי כוחות, שני אנשים מאוד צעירים, שלא מתאימים אחד לשני בעליל.
אחרי גירושין התאהבתי מגבר צעיר ממני ב10 שנים, אני הייתי בת 38, עם שתי בנות.
הוא היה גבר מרשים, שתי מטר גובה, חכם, חד ומאוד כריזמתי.
הוא עף עלי, פינק אותי ואת הבנות שלי(היה איש עסקים די מוצלח) והיה נראה מאוהב ברמות.
אבל.
הוא עלה ממוסקבה לגיל 17, שירת ב"דובדבן", אבל משום מה רצה לחזור חזרה למוסקבה.
הבהרתי לו, שאני לא חוזרת לשם בשום פנים ואופן.
אחרי שנה של מגורים משותפים ביום אחד בהיר הוא פשוט נעלם.
אני השתגעתי מדאגה.
נסיתי לחפש אותו, אבל למחרת התחילו להתקשר אלי לוקוחות שלו, כי היה לי נייד רשום על החברה בבעלותו.
הבנתי שהוא פשוט ברח והשאיר כאן חובות.
למזלי לא הייתי מעורבת בכלום.
אחרי זמן מה הוא שלח לי שרשרת יהלומים של שטרן ומכתב התנצלות, שלא נפרד ממני כשורה.
לפני כחצי שנה נודע לי שהוא נפטר במוסקבה מדימום פנימי על רקע אלכוהוליזם.
הוא היה בן 45.
על כל גבר שאהבתי יש לי סיפור לספר.
מערכות יחסים שלי עם הגברים היו טובות ופחות טובות, ארוכות (עשור) ופחות, אבל הם לא היו משעממים אפילו לרגע...
ואני שואלת את עצמי - האם אני לא מסוגלת לנהל מערכת יחסים עם גבר "רגיל" ו"משעמם"?
איך אני פוטרת את הפרדיגמה הזאת - רצון לזוגיות ארוכה ויציבה ופחד משיעמום...?