יומנו של גבר

מאז שאני זוכר את עצמי העניין הזה היה אישיו...

ולאו דווקא הגודל... זה דווקא הפך לאישיו רק בגיל בוגר יותר.

כיתה ד'. טיול שנתי של יומיים באיזור ים המלח.

(גרתי באילת בתקופת יסודי, אז היו טיולים ארוכים כבר ביסודי)

ביום הראשון היינו בפארק מים,

ורגע לפני שממשיכים הלאה, נכנסים להתקלח.

מזכיר - כיתה ד'.

זו היתה הפעם הראשונה שהתקלחתי עם עוד אנשים... ובמקרה הזה ילדים צעירים.

ולי... עומד... בזווית כלפי מעלה.

"תראו תראו את שלו!!"

בעקבות אחד הילדים, כולם מסתכלים וצוחקים...

שנים אחר כך,

הקינאה עולה בקשר לאקסים של בת הזוג שלי...

ואני מתחיל לפחד שאם היה לה מישהו עם יותר גדול משלי, היא עלולה לעזוב אותי בשבילו.

עוד כמה שנים קדימה,

אני כבר במערכת יחסים פתוחה,

והקינאה הזו שוב קופצת,

והפעם ביחס לפרטנרים בפועל...

מאתגר...

אבל לשמחתי מתוקשר עם זוגתי,

והיא עם רגליים על הקרקע,

ואפס שיפוטיות, יודעת להכיל את ה"שטויות שלי".

קינאת פין היא רק עוד סוג של פחד...

(אני לא מדבר על מקרי קיצון רפואיים)

פחד לאבד,

פחד שאני לא מספיק טוב,

פחד להישאר לבד.

וככל שאני מתקשר,

שואל שאלות,

פוגש את הפחד,

אני הופך בהדרגה לגבר יותר אטרקטיבי. בעיני קודם כל.

וככל שאני מרגיש גבר יותר אטרקטיבי,

וככל שאני יודע מה אני שווה,

וכמה אני טוב,

כך קינאת הפין משנה את הצורה שלה.

היא עדיין עולה,

אבל איתה גם עולה פירגון,

כי איזה כיף זה לראות גבר עם זין גדול,

בדיוק כמו שיפה לראות בחורה עם חזה יפה...

(אגב, פחות קריטי לי אם גדול או קטן)

או עם תחת חטוב...

הקינאה עולה כשאני יודע שהמלכה מזדיינת עם בחור מצוייד במיוחד... וגם כשאני רואה את זה.

אבל איתה עולה גם התרגשות.

לראות אותה נהנית וחווה עונג מטורף,

ולדעת שזה עוד סוג של עונג שהיא אוהבת לחוות.

בדיוק כמו שאני אוהב לחוות סוגים שונים של עונג.

לדעת שהיא נהנית מזין גדול,

ונהנית גם מזין ממוצע...

אבל אז גם נזכר שהזין שלי מדהים...

גם כשהגודל שלו ממוצע,

במיוחד בזכות הצורה שלו, ואיך שהוא עומד.

אבל בעיקר בזכות זה שלמדתי איך להשתמש בו,

ועם כל בחורה אני לומד איך להשתמש בו בצורה שנכונה לה ולנו... וזה כבר משחק אחר לגמרי...

ותכלס? זו הכלה,

ובמקום לקנא בצלחת של מישהו אחר,

הרבה יותר כיף ליהנות ממה שיש לי בצלחת,

ולהצליח להגיע לעונג שאני אוהב,

לבד וביחד.