יומנו של גבר

אז אחרי יותר מ-10 שנים שלא פגשתי רופא

(הד"ר ששותף לאורגיות לא נחשב 😅),

צעדתי בוש ונכלם לתוך המרפאה,

כשאני כבר מכיר את האבחנה...

מבט זריז במראה גילה 2-3 נגעים דלקתיים,

והפעם הבנתי שחליטת שום לימון שקולה לכוסות רוח למת, אחרי שלקחתי את הגוף לקצה במשך כמעט חודשיים...

תזונה של צבא (גועל נפש צרוף, מפוצץ בשמן סינטטי),

ג'אנק של תרומות (תודה לתורמים, אבל רובם באמת מכירים את האופציות של פיצה/המבורגר, ופחות מבושל וירקות),

חודש וחצי בפלואורוסנטים בחמ"ל (ואיך לא הזמנתי מאייהרב ויטמין די, איך???).

תוסיפו לזה מעבר מעצמאי לשכיר,

ומסתבר שאת הביקור אצל הרופא אני צריך לעשות,

גם אם כל מה שבא לי לעשות זה להתכרבל במיטה,

ולשחרר אנקת תסכול בכל צמרמורת שעולה לי בגוף מהחום הגבוה...

ותכלס? אני עדיין גבר...

אישה היתה עוברת את זה תוך כדי עבודה, תיקתוק בית, וטיפול ב-4 ילדים...

עומד ערום מול המראה, ובוחן את הסימנים של הגוף.

הרזון המוגזם (שאני חייב להודות שהוא גם קצת סקסי...), הזין הרך, שהדבר היחיד שהוא כשיר אליו זה להשתין... וגם זה לא נעים כמו בדרך כלל, שק האשכים הרפוי והחם, שעושה את מיטבו להרחיק את האשכים מהגוף הלוהט...

מחכה לסימן...

מחכה לזיקפה, שמעידה על שיפור המצב,

לחרמנות הגואה, לחיוך של התרגשות כשאני עומד מול המראה.

מבין שעשיתי שטויות בחודשיים האלו,

ושהמחיר הוא דלקת משביתה לכמה ימים,

ומחכה... מחכה לסימנים של הגוף.