מי קושר את מי כאן באמת?
בפנטזיה, זה כוח, שליטה, עומק, משחק מסוכן בין גבולות הגוף לנפש. הוא דום, השתקפות של הפנטזיה, חד, רגיש, כריזמטי, יודע לגעת בדיוק איפה שכואב ולעשות את זה מתוך הקשבה עמוקה.
במציאות? לפעמים זה פשוט עוד גבר שמחביא חוסר ביטחון מתחת למסכת עור. והיא, מישהי שמפנטזת על להישלט, כי היא כבר לא סומכת על עצמה לקבל החלטות.
בדס"מ לא מתחיל בחדר חשוך עם אזיקים, הוא מתחיל בשקט, בצל של טראומה שמבקשת לפרק את עצמה בדרכים בטוחות, באדם שנוגע בך במקום שבו העולם הקודם הרס ואתה בודק אם אפשר לבנות עליו עולם חדש.
יש קו דק, דק מדי, בין פנטזיה להישרדות. הנשלטת שנמסה מהכאב היא לפעמים הילדה שלא הקשיבו לה אף פעם, בעטו בה פעם אחת יותר מדי. הדום שמכתיב כל תנועה הוא לפעמים זה שנשבר מבפנים יותר מדי פעמים. הפוזה היא רק התחלה, המשחק האמיתי מתחיל כשאתה מוכן לראות את הבן אדם מאחורי הקול הרועם או הגוף הכנוע.
דינמיקה בדס"מית אמיתית? היא לא על שליטה, היא על כנות רדיקלית, אינטימיות שדורשת אומץ מטורף. היא המקום שבו אתה חושף פנטזיה ומקבל במקומה מראה.
אם אתה לא בנוי לראות את מה שמשתקף שם, אולי עדיף שתשאיר את הפטיש שלך בתחתונים.
לפעמים, אתה מגלה שכל מה שרצית זה מישהו שיכבוש אותך. אבל כל מה שאתה באמת צריך, זה מישהו שיישאר כשכבר אין במה להתחבא.