לא מחפש שתיתני לי את המפתח לצוואר
מחפש שתדעי מתי את באמת פותחת את הדלת.
בדסמ מבחינתי הוא לא רק משחק של שליטה, אלא דרך לפרוץ קירות רגשיים.
מפתח הלב זה לא אקססורי, זו אחריות.
להיות נשלטת זה לא רק לציית, אלא להסכים להראות של מה שבאמת נמצא מתחת.
זה לדעת שהרגע שבו את הכי פגיעה הוא גם הרגע שבו אני הכי שומר עלייך.
אני לא מתרשם ממנעולים יפים.
אני מחפש חיבור שגורם לי לרצות להישאר גם כשכואב, גם כששקט, גם כשזה לא סשן אלא שיחה של שתיים בלילה בלי מילים.
ואני?
אני שולט שמבין שמפתח ללב של מישהי הוא לא פרס, הוא התחייבות.
ולפעמים, כשזה מרגיש נכון אני זה שפותח את הלב,
בצורה הדרגתית, אולי בהיסוס, אבל כשזה קורה, זה אמיתי.
אני לא מחפש רק התמסרות, אני מחפש את הרגע שבו גם אני מרשה לעצמי להרגיש.
אני יודע לדרוש, אבל גם להחזיק.
להוביל, אבל גם להיחשף.
ולפעמים, דווקא כשאני שותק, אני הכי איתך.
שליטה אמיתית מתחילה בזה שאת סומכת,
לא כי חייבת, כי בחרת.
וכשאני בוחר להרגיש, לבחור בך, לפתוח את הלב, זה המקום שבו הקשר כבר לא בנוי על משחקי כוח, אלא על אמת.