בהמשך לכל מייסדי המכללות, האוניברסיטאות ושאר הירקות.
לא, אתם לא עמוקים.
אתם לא מהפכני תודעה.
לא אדריכלי נפש.
לא מורי דרך.
ובטח שלא איזה שילוב בין פסיכולוג, גורו ומפקד יחידה מובחרת שירד מההר עם בשורה לאנושות.
יש אנשים שבונים מרחב.
ויש אנשים שבונים מנגנון.
המנגנון שלכם עובד על אותו דלק ישן ומכוער.
לזהות סדק.
להיכנס דרך הסדק.
להציע שייכות.
להציע הבנה.
להציע מקום בטוח.
ואז להתחיל לקחת.
עוד קצת גבול.
עוד קצת ביטחון עצמי.
עוד קצת שיקול דעת.
עוד קצת עצמאות.
עד שהאדם כבר לא בטוח אם הקול בראש שלו שייך לו.
החלק הכי ציני?
זה לא לנצל תמימות.
זה לנצל מצב נפשי רעוע.
לזהות בדידות.
לזהות טראומה.
לזהות חיפוש שייכות.
לזהות אדם שעבר תקופה קשה.
משבר. גירושים. אובדן. ערך עצמי מרוסק. פצע ישן שעוד מדמם מבפנים.
ואז להגיע עם מבט של "אני רואה אותך".
ברור שאתה רואה.
חיפשת.
לא חיפשת בני אדם.
חיפשת סדקים.
ואז מגיעה עטיפת המתנה.
"שחרור"
"צמיחה"
"למידה"
"התפתחות"
"אותנטיות"
לפעמים "רוחניות"
לפעמים "משפחה"
לפעמים "קהילה"
אותו טריק, תחליף עטיפה, אותו רעל.
והדבר הכי עלוב?
למכור לאנשים את הפצע שלהם כאילו אתה התרופה.
לייצר תלות ואז לקרוא לזה אמון.
לייצר בלבול ואז לקרוא לזה עומק.
לייצר היררכיה ואז לקרוא לזה מנהיגות.
לא.
מנהיגות לא נבנית על אנשים שמגיעים מרוסקים.
כוח לא נמדד בכמה אנשים פגיעים הצלחת למשוך למסלול שלך.
ואם הדרך שלך לעבוד עם בני אדם היא לזהות מי בתקופה קשה יותר, מי חלש יותר, מי בודד יותר, מי מחפש בית יותר, ולהלביש על זה אידיאולוגיה עם מילים יפות,
אתה לא שולט.
לא מוביל.
לא מורה.
לא מיוחד.
אתה פשוט בן אדם עם אגו רעב, שמצא דרך צינית להאכיל אותו על חשבון אנשים שחיפשו מקום לנוח בו רגע את הנשמה.
והחלק הכי מכוער?
שלא פעם האנשים שנפגעים עוד יוצאים משם בטוחים שהם הבעיה.
שהם לא התמסרו נכון.
לא הבינו נכון.
לא היו מספיק.
כי מנגנון טוב לא רק פוגע.
הוא גורם לך להתנצל בפני מי שפגע בך.
הייתי רוצה להאמין שעם כל המעורבים ימוצה הדין.
אבל ברור לי שלא, המציאות לא עובדת ככה.
לא כל פגיעה מגיעה לכותרת.
לא כל תיק מגיע לבית משפט.
לא כל נפגע או נפגעת מצליחים להחזיק את עצמם מספיק כדי להילחם.
ולא כל מי שפוגע פוגש את החשבון.
אז במקום אשליות על צדק מושלם בעולם לא מושלם,
אני רק אאחל החלמה.
החלמה מהירה למי שנשבר.
למי שהטיל ספק בעצמו במקום במי שפגע בו.
למי שיצא משם עם בושה שלא הייתה שלו מלכתחילה.
למי שעדיין לומד מחדש לסמוך על עצמו.
ותזכרו.
מי שניצל את הפצע שלכם לא היה התרופה שלכם.
***הקשר לקןנטקסט***