התחלה חדשה

אז הכל התחיל כשקניתי את השולחן הגדול לפינת האוכל לפני שנתיים.
מאז חלמתי על המפה הגדולה שאני אסרוג לה. פינטזתי כבר על המפה הזאת. אבל לא היה לי את הזמן והכח להתחיל אותה כשעבדתי.

אז כשסוף סוף פוטרתי ממקום עבודתי, ולאחר שגמרתי למרק את הבית, ולעמלן את כל המפות והמפיות שהיו בצד (כן לעמלן, קראתם נכונה, עמילן כזה כמו של פעם, שצריכים לבשל אותו בסיר, ואל תנסו לשכנע אותי שיש עמילן סינטטי בשוק, כי זה דפק לי כמה מפיות, הפך אותן לאפורות), התחלתי בחודש אוגוסט את הסריגה של המפה הגדולה 2.5x2.5 מ'. בעלי לא סובל לראות אותי סורגת. זה גורם לו להרגיש שהוא חי עם אישה בפנסיה. אבל אני הייתי חייבת לעשות אותה. אם לא עכשיו אז מתי?

בנתיים התחלתי לעבוד, ונרשמתי סוף סוף לקורס הנהח"ש מסודר (שנים עבדתי בזה, אבל לא רציתי ללמוד, אז לפחות שתהיה עכשיו תעודה, משרד העבודה אישר השתתפות במימון הקורס, אז למה לא?) למרות ש-W צחק ואמר עכשיו לקראת הפנסיה החלטת ללמוד את זה? הקורס אמור היה להתחיל ב-23.12.2007. הלחצתי את עצמי כל יום כמה שעות טובות לשבת ולסרוג ולסיים את המפה הזאת לפני תחילת הקורס. בזמן הזה פיתחתי יחסי אהבה שנאה למפה הזאת. מצד אחד נורא רוצה כבר שתהיה גמורה ושאוכל לשים אותה על השולחן הגדול, ומצד שני לא מסוגלת יותר לסרוג אותה. תופסת לי הרבה מהזמן הפנוי (כולל ישיבה מול המחשב בערב בצ'אט). בשבת האחרונה סוף סוף הסתיימה לה עבודת הסריגה. וחשבתי לעצמי זהו, עכשיו עוד שבוע לקורס.

רק מה? הנבלות מהמכללה התקשרו אתמול להגיד לי שהקורס נדחה ל-2.1.2008. וזה אחרי שהאינסטלטור אמר שהוא לא יגיע, השכן מלמטה כעס על זה (הנזילה היא אצלו בתיקרה).

כשסיפרתי לבעלי, הנ"ל אמר לי בשיא הציניות, יופי יש לך עוד שבועיים להתחיל ולגמור מפה חדשה. אמרתי לו נכון מה יש צריך שיהיה מפות ומפיות להחלפה. אמר לי תגידי את נורמלית? הייתי צריך לקחת משהו מהמקום שכל המפות והמפיות מרוכזות שם, הייתי צריך לפרק את כל הארונית כדי להגיע לזה. את יודעת כמה יש לך שם. אמרתי לו שצריך את כל זה לנדוניות של הילדים(בת ה-10, וגם יש לו בן שצריך לבוא עם משהו מהבית. שלא ייצא מהבית עם ידיים ריקות והצד השני יגיד קמצנים).

לרגע נכנס ללחץ ולא ידע עם אני עדיין בציניות שלו, או שעברתי לפסים של מציאות.

אז זהו יש לי מפה ענקית חדשה, ושאני אתחדש לי.