היכרתי אותה לפני 5 שנים כשהיא התחילה לעבוד בחברה שעבדתי בה לא מזמן.
תוך זמן קצר הפכנו להיות חברות/אחיות בלב ובנפש. כבר שנים שלא הייתה לי חברה כזו, אחת שהיא חברה שלך מתוך רצון ולא בגלל שנאספנו פה כמה אנשים וחבר מביא חברה וככה כולם הופכים להיות חברים או בעגה הישראלית חבר'ה.
מישהי שתמיד ברגעים הקשים תהיה לידך, ותדע מה את בדיוק עוברת, בלי הרבה מילים להסברה. בעבודה תמיד השלמנו אחת את השניה, התפקידים השונים אך התלויים אחת בשניה הביאו אותנו למצב שהיינו מכסות את לשניה את התחת במצבים.
ספגנו ביחד את מצבי הרוח של הנבלות (ע"ע בוסים), איך שהם נפלו מהמטה ככה הם היו מגיעים לעבודה ומנסים ליפול עלינו, עם הזמן פשוט אמרנו להם שיילכו לחפש להם עץ אחר ושירדו מאיתנו. או אם ממש היינו רוצים לעצבן אותם יותר היינו אומרים להם לחזור לעץ שממנו הם ירדו. אחרי משפט כזה היה שקט של שבוע בראש.
אז אותי פיטרו באמצע השנה, ואנחת רווחה יצאה מגרוני. איחלתי לה שהיא לא תצטרך לחכות כמוני 8.5 שנים כדי להגיע למצב הזה. שאצלה זה יקרה הרבה קודם. מאז שפוטרתי אני, הנבלה (ע"ע בוסית) נופלת עליה ומחפשת אותה כל הזמן, הדברים היגיעו למצב כזה שהיא קיבלה מכתב מאיים על תפקודה או אי תפקודה (בסך הכל פקס שהיגיע ב-19.00 בערב, חיכה למחרת בבוקר) ועל כך שאם יקרה מצב כזה בהמשך היא תקנס על לא פחות ולא יותר מ-250 ש"ח.
מכתב זה העלה את חמתינו (אחותה, בת דודתה ואנוכי). השתיים הראשונות כתבו מכתבים, אני איחדתי בינהם ושלחתי אליה לאישור והדפסה. בנתיים היא הודיעה לי שחברה טובה שלה מצאה לא מקום עבודה ושתבוא לראיון. כל הצהריים של השבת התחבטנו בעניין ניסוח המכתב, ואיזה מהסעיפים מכל אחד מהמכתבים להוציא על מנת שהלחץ דם לא יהרוג את הנבלה (ע"ע בוסית). בסופו של דבר הדפסתי לה את המכתב, ואת קורות החיים שלה להיום והבאתי לה לעבודה.
אחה"צ היא התקשרה כשהיא צוהלת ושמחה, תודה לך, אמרתי על מה? אולי תגידי לי כבר מה היה בראיון? אמרה לי: התקבלתי. דמעות התחילו לי בעייני (ואני רצינית, כי מי שלא היה במקום הזה לא מבין על מה אני מדברת) ואמרתי לה שאני שולחת לה הרבה חיבוקים ונישוקים. וכן אני אעזור לה במקום החדש. (שנים היא לא התעסקה עם נושאי המזכירות).
שעתיים דיברנו בטלפון על איך יהיו התגובות של הנבלות (ע"ע בוסים). יש לה מהיום יומיים להגיש להם מכתב התפטרות. ובתחילת פברואר לשים את המקום הנורא הזה מאחוריה ולהתחיל מקום חדש, שנקווה שיהיה לה שם רק לטוב.
רק בקשה אחת יש לה אלי, ובקשה אחרונה, ביום האחרון שלה שם, אחרי שהיא תיפרד מכולם שאני אבוא להוציא אותה משם. שאלתי אותה להכנס פנימה? אמרה כן. אני רוצה לצאת משם מחובקת איתך. ולצחוק איתך על כל העולם.
מקווה שיהיה לי הכוח הנפשי לדרוך שוב במקום הזה רק כדי שלה יהיה טוב.
ו- W היא חברה אמיתית ולא איזה ניק פה שגיליתי שזאת היא. תמצא הפעם תגובה אחרת.
לפני 16 שנים. 30 בדצמבר 2007 בשעה 20:18