התחלה חדשה

הבלוג שלי נפתח בסוף אוגוסט 2006 עם תחילת השתייכותי אליו.
הוא נפתח בדרישתו אני רוצה שיהיה לך בלוג תכתבי כל מה שאת רוצה, כל מה שאת מרגישה.
אם אנחנו לא יכולים לדבר, או כשרע לך שאני אדע לקרוא אותך.

הוא נפתח בלילה עם קבלת העונש הראשון שלי (שלא שייך לפתיחת הבלוג). לילה שלם ישבתי וכתבתי.

אך מה שקדם לפתיחת הבלוג שלי, זה היה המון מיילים שלי אליו, כשהכותרת שלהם היתה "לא לתגובה".
המון מיילים של ירידת מצב רוח, סתם מישהו שלא קשור לכלום יקרא את מה שאני מרגישה ריגעית, כתובת עלומה.

עם תחילת המלחמה בקייץ 2006, כמות המיילים של לא לתגובה שהוא קיבל היתה רבה. הלחץ הנפשי, וחוסר הרצון להתפנות
ולהרגיש פליטה רק הרעו את המצב. מנסה לשמור על פאסון רגוע, אבל הלחץ שמתחיל עם תחילת שמיעת האזעקה עולה.
אף פעם לא יודעים איפה זה ייפול ואם הפעם נצא מזה שוב בשלום.

אם הזמן, הבלוג הפך להיות יותר ויותר השק חבטות שלי לעולם. לא רק תיאור מצב העיניינים ביננו.
כל פעם שהיה לי רע, כתבתי לשם. והבוקר היה נפתח כשהוא מודע למצבי העגום, או הצוחק.

כתבה פה פעם מישהי בבלוג שלה, שהבלוג שלה נפתח כדרישה של המאסטר. איך שהוא זה תמיד נשמע בנאלי. הוא דרש אני עשיתי.
אבל במחשבה של מה מסתתר מאחורי זה, זה שיהיה לך מקום לכתוב, להוציא, ואולי יהיו תגובות שיעזרו לך.
כן לפעמים גם שק חבטות שצריך. אי אפשר לשמור הכל בבטן. זה לא עושה טוב לאורך זמן

אז זהו. זה אני והבלוג שלי, בדרישתו שלו (שהפכה לתועלתי שלי)