שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 18 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 20:02

זה נמאס לי השנה ממנה. ושתלך היא ביחד עם בעלה (אחי היקר) לעזאזל.
אחרי 20 שנות הכרות עימה מתוכן 16 שנות נישואין אליו היא עוד מתחשבנת על
המשפחה שלי והמשפחה שלו. מה נשאר מהמשפחה שלו אבא אחד אחות אחת
ובת דודה גילגול שני. זה כל המשפחה שלו.
אבל מה המשפחה שלו קיימת רק "כשצריכים" אותה. כשלא צריכים הם לא קיימים
ולא ראויים להתייחסות. אבל אוי ואבוי אם "כשצריכים" הם לא מתייצבים לדגל, כי
יש להם משהו חשוב משלהם לעשות, שהוא לא נראה כל כך חשוב לה.
כן, הבן הבכור שלה (האחיין שלי) נולד בדיוק בתאריך היום הולדת שלי. קיבלתי אותו
מתנה ליום הולדתי ה-25. ואם כל התזכורת הזאת, כבר שנים שיום ההולדת שלי נשכח
ולא קיים. אני יכולה להתקשר אליו לאחל לו מזל טוב, ולשמוע שקט מהצד השני, אף אחד
לא יודע, אף אחד לא זוכר אם אחי היקר לא מזכיר להם. יש לה 8 אחיינים ותאמינו לי
את כולם היא זוכרת. המשפחה של בעלה לא קיימת. התרגלתי, אבל החלטתי להחזיר
את אותו היחס.
ביום שישי אחי התקשר אלי בבוקר לשאול אותי לגבי שעת אזכרה כלשהי שהיינו אמורים
להיות בבוקר, וכדרך אגב הוא מציין בפני שיום הולדת של אישתו שתחיה חל בדיוק היום.
שאלתי אותו אם הוא ממש רוצה תגובה, והתשובה שלו היתה רק אמרתי לך. ואז אמרתי
לו את כל אשר בליבי. והוא עוד ציין שאשתו לא הבינה למה התעלמתי ממנה באחת
ההרקדות שנפגשנו לפני כשבוע וגם הוא לא כל-כך מבין על שום מה ולמה.
אם כל הכבוד לאחי הבכור, אני יודעת שטמטום זו תכונה מולדת, אבל לא מועברת מאחד
לשני. אני יודעת שאם הזמן בני זוג הופכים להיות דומים אחת לשניה מחשבתית וחיצונית,
אבל לא מעבירים דברים מולדים אחד לשניה. פה קיבלתי את ההוכחה שזה מועבר. הוא
הפך להיות מטומטם. 24 שנים גדלנו ביחד, והוא לא קלט למה התעלמתי ממנה ועוד
במפגיע כל כך.
אז הסברתי לו למה, ואמרתי גם אם לא ניגשתי ורק עשיתי שלום מרחוק, היא יכלה לגשת אלי
ולא לחכות לי שאגש אליה. יכלה לשם שינוי למחול מכבודה הרב שהיא רוכשת לעצמה
שגם על זה אני לא יודעת ממה.
אז זהו כל מי שקורא ויקרא פה את הבלוג הזה יש לי חדשות בשבילו ושיזהר, יש תכונות מולדות כמו טמטום, שאם השנים אם לא נזהרים הם מועברים מאחד לשניה. אם כל
הכבוד, צריכים לשמור על האני שלי גם אם זה לא תמיד הולך ביחד עם הזוגיות.

אז שבוע טוב לכולכם, וקצת חומר למחשבה. היגיע הזמן להפסיק עם המשפחה שלי
והמשפחה שלו/ה. התחתנו כדי להאחד. לא כדי שיהיה חומר למריבה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י