התחלה חדשה

שיחת הטלפון איתך היום בבוקר היתה עוד אחת מכמה שיחות הטלפוניות שלנו, שכבר באמצע המילה הראשונה אני מזהה בקולך שעוד לילה לבן עבר עליך. ולא משנה מהן הסיבות לכך.
אלו המקרים שבהם אני ממש מצטערת על הריחוק הגיאוגרפי ביננו. אני יודעת שאם הייתי קרובה אליך, ושומעת על הבוקר את הנימנום בקולך, הייתי רצה אליך על מנת לערסל אותך אל תוך גופי, לשמש לך ערסל נוח, כרית, מזרון, סדין, שמיכה כל אשר תחפוץ לאותו רגע הייתי מוכנה להפוך להיות.
לתת לך לברוח אל השינה והשלווה לשקט של עצמך, על מנת שתוכל לקום להמשיך יום נורמלי. ואני יודעת ששעה עד שעתיים אחרי לילה לבן עם כוס קפה יכולים לתת מרץ לעוד יומיים. (אחרי זה נופלים כמו מתים אבל לא נורא). להיות שם כשתתעורר, לנקות את פניך, ללטף אותם. למתוח אותך, להביא את הקפה ולהיות שם בשבילך לרק מה שתרצה. (לא מבטיחה להיות להדום, כי בגילי לעבור מתנוחה אחת לשניה אחרי רביצה בצורה מסויימת כמה שעות קצת קשה).
קשה לי הידיעה שאתה ללא שנת לילה, בפרט שאני יודעת שאתה לא איש משרד מובהק. וצריך קצת יותר עירנות לטיולים שלך. ביום כזה תמיד אני רוצה לקבל הודעה שסיימת את יום העבודה שלך ושאתה כבר בבית.
זהו דואגת לך אחרי לילה כזה נורא. ורוצה אותך אלי כמו אם את תינוקה בימים שכאלה.

שיהיה לך לילה טוב.

ממני הקופה (זונה) הדואגת תמיד