שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 18 שנים. 4 באוקטובר 2006 בשעה 0:19

חזרתי מההרקדה. היתה לנו שיחה של יותר משעה.
ביקשתי לחזור לרקוד נטו. ולך זה קשה. התאהבת
מהרגע הראשון שראית אותי. ואני בסך הכל רציתי
בן זוג להרקדות. פסטיבל כרמיאל נראה לי כבר מתרחק
ממני. נראה לי שאני מבטלת את החופש שלקחתי
בשבילו.
עצוב לי כי פגעתי בך. אבל הייתי חייבת לעצור את
זה בשביל 2 המשפחות. זה לא שווה את זה. צריכים
לחזור לנטו. לדבר שבשבילו באמת נפגשנו ולוותר על
התוספות שלא נותנות ולא מועילות לאיש דבר.
הולכת לישון לילה טוב. מקווה שתסכים איתי ולא תזרוק אותי.

Madame T​(שולטת) - הצד הזה של הריקודים מוכר לי אך פחות חביב...
באופן טבעי נוצרים קשרים בין הרוקדים, ביחוד אם מדובר בבן זוג קבוע. הבעיה מתחילה כשהוא לא בן זוגך לחיים והקשר מתפתח לדברים שהם מעבר לריקודים נטו....
מקווה שבכל זאת יסתדר לך איתו כפי שהיית רוצה.
לפני 18 שנים
דלפי דולפת - לא נראה לי. היתה שיחה הבוקר הבן אדם עוד בהלם מזה.
אני בריקודי עם מגיל 14. ותמיד צחקתי על כל מה שהסתובב שם. ואני הדוגמא לפתגם "צוחק מי שצוחק אחרון". בחיים לא הייתי מאמינה על עצמי דבר כזה. זה היה רחוק ממני.
לפני 18 שנים
דלפי דולפת - רוצה לקוות שאת טועה
לפני 18 שנים
דלפי דולפת - נפלת לידיו כפרי בשל.
ניסיתי לעצור את זה מבעוד מועד
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י