שבוע שני שמתפרסת כתבת תחקירים על צריכת האלכוהול בקרב בני נוער
זה לא משהוא שלא ידוע. ידוע, אולי לא בהיקפים שלו, ואולי מתוך טמינת ראש באדמה של ההורים "חינכתי את הילד כראוי, אצלי הוא לא שותה וכו'"
2 ילדים גידלתי. בן ובת. ויכולה רק להגיד תודה לאיש שאיתי על התעקשותו על יד חזקה. על שעות חזרה קפדניות ובלתי מתפשרות. כן. עד סוף היסודי 22.00. בחטיבה התחיל בשעת חזרה 23.00 ועד סוף התיכון בהדרגה היגיע לשעה 01.30.
עם שעות חזרה כאלה אין סיכוי שיצליחו לשרוד בעולם המועדונים.
וזה הצליח. עם מלאת לילדה ולחברותיה 18, החליטו למרוד ולשתות. מאחר שלא נכנסה שתיה מוגזת הביתה, היא לא מצליחה לשתות משקאות מוגזים והיא צופה מה קורה לאלו שמצליחות לשתות הכל.
אחרי פעמיים שהיתה צריכה להחזיר את חברותיה הביתה במצב שכרון מעולפות, היא הודיעה להן שעוד פעם אחת הן משתכרות והיא לא יוצאת איתן.
גם בחגים כששותים מסביב לשולחן את היינות הכי טובים ויקרים השניים שלי מתענגים על התירוש שמובחר של כרמל מזרחי.
אסור לתת לילדים יד חופשית גם לא לבני נוער. הורים לא חברים של ילדיהם. גם לא הכספומט. תפקיד ההורים היה ונשאר לחנך. כנראה שהדור שלנו לא למד את זה. מה שעבר מדור לדור. פסח על הדור שלנו
