התחלה חדשה

נאשמתי בפורום של בנים על בנות שאני לא אישה, ושאני כותבת בתור גבר.
זאת הפעם השניה שמישהו/היא מאשימים אותי שאני לא אישה. הבעיה שלי זה לא שאני לא אישה, אני יודעת בדיוק מי אני. הבעיה שלי היא של האנשים פה שחושבים שהזכות לשאול שאלה ישירה שמורה רק לגברים.
בפעם הראשונה שהואשמתי שאני גבר זה היה בגלל שרשור שפתחתי על אהבת המציצה האם הנשים נהנות. משום מה גבר חשב שאני אישה. מה קרה אתה חושב שאני יורדת או שואלת בגלל שאני סובלת ולא יכול להיות שאישה באמת תאהב למצוץ? אז אני מוצצת ואני נהנית מזה, אני נהנית גם מהמגע של הזיין. אז הייתי יותר מידי ישירה, וזה לא מתאים לחינוך שהנשים מקבלות לעשות ולסתום את הפה ולא משנה מה את מרגישה.
הפעם השניה שהואשמתי זה בשרשור שפתחתי על כך שהנשים אחרי סיום מערכת יחסים פותחות את הפה מוציאות את כל החרא. ולמה הן לא עצרו ושאלו את עצמן באמצע מערכת היחסים לא הן בפנים ולא מפסיקות אותה. הפעם האשימה אותי אישה. פתחתי את השרשור הזה בשביל הנשים, שיסתכלו קצת פנימה אליהן ויתנו את התשובות. השתיים שבאמת רציתי שתגבנה היגיבו מכל הלב. ואני מקווה באמת שבמערכות הבאות שלהן הן תדענה לעצור את עצמן. כשהתרעמתי על עלבוני, אמרו לי שזה לא אחוות נשים לתקוף נשים שסובלות.

אני מאוד מצטערת, אחוות נשים זה לא רק ללטף אותך ולהגיד לך את היית בסדר אבל הוא חרא ואין מה לעשות. אחוות נשים צריכה גם להעיר לך כשאת לא בסדר. אי אפשר להפיל הכל על הצד השני. יש משפט ידוע שלטנגו צריכים שניים. זה לא היה מתקיים אם לא היית רוצה (ולא מדברת כרגע על אונס). היית שותפה לרצונות שלו למרות שידעת שזה לא עושה לך טוב. אישה צריכה להעיר לחברתה לא רק כשהיא קונה בגד יפה, או שיפצה את הבית יפה או רק כעושים טוב כלשהוא. חברות היא לטוב ולרע. גם את הרע שעשית חברה טובה תדע להגיד לך. ואת צריכה לקבל את זה. זה לא אומר שהחברה רעה. זה אומר שכרגע השיפוט שלך כנראה היה רע. ומישהו צריך להגיד לך.

יש לי חברת ילדות (מגיל 13) שתמיד היא הוציאה החוצה את מה שהיא חשבה, לטוב ולרע. לא תמיד ידענו לקבל את זה. עם השנים למדתי לקבל את זה. יכולה לקבל ביקורת ואולי לחפות עליה אבל בתוך תוכי לעשות את חשבון הנפש האם צדקתי או לא.
פעם ישבנו כמה חברות במסעדה, והיגענו לנושא הק"ג. איכשהו חברתי אמרה שגם כששקלתי 60 ק"ג הייתי שמנה. לא הייתי רזה. ואת האמת, לא זוכרת את עצמי רזה בערך מגיל 8. תמיד בין שמנה למלאה. כשאני שוקלת 60 ק"ג אני נקראת "מלאה במקומות הנכונים" או "נראית טוב". אבל לא רזה. הבנות האחרות שישבו היו המומות, המומות ממה מזה שהאמת נאמרה? והיא צדקה היא לא אמרה משהו שלא היה נכון, היא לא אמרה משהו שלא הסכמתי איתו.
כשאני מספרת את הסיפור הזה לנשים אחרות הן ישר קופצות ואומרות ש"אם חברה כזאת לא צריכים אוייבים". תסלחו לי. אבל היא המראה האמיתית שלי. ותאמינו לי שהיא יודעת להיות חברה. וחברה טובה ודואגת, שיודעת לתת מעצמה המון, למרות כל מה שהיא עברה ב-5 שנים האחרונות.

הרבה פעמים נשים אומרות שאת התשובה או את האמת הכי נכונה הן תקבלנה מהגברים, למה?בגלל שלא מקובל שאישה תגיד את האמת. זאת בשבילי לא אחוות נשים. זה חרטה ברטה. בולשיט. אני עובדת עם משרד מלא גברים (אנחנו 3 נשים) וכשאני רוצה לדעת משהו חיצוני תמיד אני אשאל אותם, הם אומרים את האמת המרה בפנים. אין להם כל גינוני נימוס ואולי עדיף שכך. כי אם אשה מרחמת עלי בגלל האמת הנכונה אני מעדיפה אותם.

האמת לפעמים לא נעימה, כואבת או לא נוחה. אבל צריכים לקבל אותה ולדעת להתמודד איתה. גם כשזה בא מאוד ישיר ומאוד כואב.

ומה בסך הכל שאלתי? למה הן לא עצרו לבדוק למה רע להן? למה רק בסוף החרא יוצא ולא בהתחלה, באמצע או בסוף.