סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 7 שנים. 15 בספטמבר 2017 בשעה 16:38

הכל התחיל משיחת בוהריים ביני לבינה. אני כבר לקראת סיום השטיפה היא רק התעוררה ואוכלת את קערת החלב והקורנפלקס שלה, שבלעדיו היום לא מתחיל.

אני: ראית את הכלים שקניתי לחג. נכון יפים וורוד עתיק.

היא: כן. ראיתי יפים. אבל אמא מה עובר עלינו לאחרונה עם הוורוד? את לא חושבת שהתפרחנו קצת הרבה השנה. גם אני קניתי מלא וורוד. ושתדעי אני עדיין מזועזעת משמלת הטוניקה הוורוד פוקסיה שקנית לעצמך.

אני: לוקח לי קצת זמן להוציא את השורש מהמילה התפרחנו כדי להבין אותה יותר טוב. כשמבינה אני מסתכלת עליה בתדהמה אני פריחה? אולי שלוחית אבל פריחה? כהגנה על עצמי אני אומרת לה שהרבה החמיאו לי על הצבע.

 

 

 

מימתי אני פריחה? אולי יש לי פה כשמעצבנים אותי. אבל פריחה? אני? בגילי המתקדם??

דלפי דולפת - אמא קווקזית. למרות שבתור ילדה מאוד אהבה נצנצים ופייטים
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י