התחלה חדשה

את גבירתי שיתפתי ראשונה בתגובה שלי לאחד הפוסטים שנפתחו בפורום.
לאחר קריאתה המעמיקה, נקראתי לסדר על ידה, והוסבר לי שאנשים פה לא אוהבים
שמוכיחים אותם. לא היתה לי בעיה לקבל את זה אם זה היה נפתח בבלוג האישי.
כי הוא פרטי ואישי ומותר לכתוב שם הכל. אני לא חייבת להיות שם. אבל כשמשהו
נפתח בפורום אז אל תצפו שלא יגיבו.
אדוני קרא היום את השרשור המדובר, ובמילים אחרות נאמר לי שוב להפסיק להוכיח
את האנשים ולנסות לתקן את העולם. לא אוהבים את זה פה.

אבל אני נורא מצטערת. מדובר באנשים מבוגרים ובוגרים. אתם לא רואים לאן זה מוביל
אתכם עם השנים? כמה זה עושה לך רע? עד מתי תישאר ותרגיש חרא? פנטזיה ומציאות
לא תמיד הולכים ביחד. לפעמים בשביל חיים "נורמליים ותקינים" צריכים לוותר על הנסיון
לממש את הפנטזיה, ובמיוחד כאשר ברקע יש ילדים שצריכים אותנו.

יכולה ללטף ולהגיד את המילים החמות כאשר הגורל באמת לא נתון בידינו. ואין לנו מה לעשות עם מצב נתון שנכפה עלינו. יש לי בעיה להתנהג כך כאשר הגורל והמצב שהאדם
הביא את עצמו לכך ונתון בידיו לשינוי, לא רוצה לראות לאן הוא היגיע. וזה חוזר על עצמו בריטואל קבוע.

היגעתי לכאן בטעות, לא חשבתי שאשאר פה הרבה זמן (עוד מעט שנה), לא חשבתי שיתפתח משהו, נשארתי כדי לנסות, לטעום ולהבין את העולם הזה. לא נראה לי שאוכל להיות אי פעם השפחה האולטמטיבית, אני בן אדם דעתן ווכחן, עם רגליים נטועות חזק בקרקע עליו הוא עומד. מידי פעם מוכנה להפליג ולעשות שטויות אבל יודעת את הגבול.

ואם מישהו רוצה להיכנס בי ולא הספיק עד היום, מוזמן לעשות זאת על במה זאת.
אני כזאת ולא אוכל להשתנות, אבל ללא ספק שזה היה השרשור האחרון שהגבתי אליו בפורום הזה.