כבר מהיותי בת 37 בני בכורי קרא לי זקנה. האומנם.
וחשבתי שמעצם היותי ילדה קטנה ראיתי את הורי כזקנים (אימי ז"ל היתה בת 33 כשהגחתי לאויר העולם). היא נפטרה כשהיתה בת 62 וזה נראה לי זקן. היום משנת ה-40 שלי ה-60 נראה עדיין צעיר.
ביום שבת בעלי שיחיה חטף מהילדים בפעם הראשונה את המכה של פער דורות.
לבעלי ידע רב בתחומים של מחשבים, מוזיקה (בארץ ובעולם של כל הזמנים וגם של היום).
אבל הילדה הקטנה לוקחת אותו בגדול בידע שלה במוזיקה העכשיוית.
כשסיימנו את ארוחת הצהרים של שבת, הם התחילו לסקור את כל המנחים שהתחילו בערוץ
הילדים. בעלי מכיר רק את עודד מנשה ותום אבני, על השאר הוא אפילו לא ידע שהם היו, ולבטח לא על החדשים הקיימים היום.
לפסטיגל כל פעם אני נשלחת לאחר כבוד כהורה מלווה, הוא לא מסוגל להגיע לשם מטעמי
גועל. הילדה השנה וויתרה על הפסטיגל לטובת הקוסם.
כשהיא והוא דיברו על המנחים היא ציינה שם של מנחה מהתקופה הנוכחית, ובני הבכור
ביקש ממנה לדבר ב"מושגים שאבא יבין על מה את מדברת". מהכסא שהייתי עליו כשתליתי כביסה, נפלתי בחבטה נוראית על הרצפה, כשאני תופסת את בטני ומנסה להרגיע את הצחוק הבלתי נשלט שלי שהשתלט עלי.
המשפט שבני הוציא מפיו על ה"מושגים שאבא יבין" הזכיר לי את אחי ואותי מוכרים את אימי בעברית שלנו (הורי עלו לארץ בשנות ה-60) כשחצי ממה שאנחנו מדברים היא לא מבינה, או שמדברים מהר והיא קולטת מהר כשמדברים לאט.
צחקתי אל בעלי ואמרתי לו שהגענו לזמנים טובים. יש מושגים שאבא לא מבין, מילא אימא לא מבינה, אבל אבא שלא יבין??!!!
הקטנה יכולה עוד למכור אותו והוא לא ידע אפילו מאיפה זה בא לו.
לפני 17 שנים. 24 בדצמבר 2006 בשעה 16:17