התחלה חדשה

חודש וקצת עבר מאז שאדונילי הודיע לי שיש לי גבירה.
הייתי לחוצה, שאלתי אם הוא זוכר שאני לפני ברמצוה ובקושי אני מסתדרת איתו?
והוא אמר שכן שהם זוכרים את זה וישתדלו לא להלחיץ יותר מידי.
אחרי חודש וקצת עם שניהם במקביל אני יכולה להגיד שזה מרגיש כמו שני הורים.
כשאני מתחצפת לאחת וחוטפת את העונש, השני מתערב ומנסה למתן את הכעס.
לנסות ולהראות את הצדדים האחרים שבי שהיא שכחה.
כשהוא מחליט על משהו שנראה מפלצתי ולא הוגן, גבירתי ישר נזקפת ומנסה לרכך
את המכה שהונחתה עלי.
כל צד נותן את הידע שלו בתחום, תעשה ואל תעשה, איך לדבר ואיך להתחנף לצד
השני.
הכי מצחיק היה לי בסשן המשולש, שגבירתי החליטה שהיא לא שמעה אותי צועקת
מספיק חזק, והתחילה להספינק אותי בחצי הטוסיק הקרוב אליה, אדוני ישר הצטרף
אליה והספינק את חצי טוסיק השני, ובסוף הם הוציאו ממני את הצעקות שמנעתי מהם
כמעט כל הסשן. תמונה של ילד קטן שהוריו מחליטים לחנכו על דרכו הרעה.
תנסו לדמיין את זה בדמיונכם ותגלו כמה שזה מצחיק.