חודש וקצת כבר לא יצאתי לפעמיים הליכות שלי בשבוע.
היינו הולכות בין פעמיים לשלוש בשבוע במשך שעה ברחבי הקריה.
עליתי רק את המדרגות (גרה בקומה שישית) כמה פעמים ביום.
נותרתי נטולת אנרגיות בתום כל מסיבות הברמצוה שבאו עלינו לטובה.
בקושי כמה בבוקר לעבודה, משכנעת את עצמי חצי שעה כל בוקר לקום
לזוז לעשות משהו למען עצמי.
ממחר חוזרת לכפיפות בטן כל יום, ולתרגילי המשקולות בידיים.
אבל איזה קור, רק חודש אחד עבר מההליכה האחרונה, שעוד יצאתי עם חולצה
קצרה ועליה סווצ'ר שירד צ'יק צ'ק. היום יצאתי עם גולף וקפאתי, הלכנו 3 דקות הליכה מהירה ולא התחממתי, עברנו לריצה קלה של 10 דקות כדי להתחמם וחזרנו להליכה מהירה. רק עכשיו האף והאוזניים התחילו להפשיר לי. חשבתי שהם יפלו לי באמצע ההליכה מקיפאון.
מרגישה את זרימת הדם ברגליים מלמעלה עד למטה. תחושה של כייף. שהנה
הצלחתי לעשות משהו מועיל עבור עצמי.
זהו אפשר ללכת להתקלח ולישון.
לילה טוב.
לפני 17 שנים. 25 בדצמבר 2006 בשעה 20:49
