נראה לי שזה הסוף, כבר נאמר בו הכול מכל.
בסוף עוד קיבלנו על הראש על חוסר האמפטיה.
קיבלתי תגובות בשרשור עצמו על התקיפות שלי, קיבלתי באישי תגובה על התקיפות, הזילזול וחוסר ההבנה של בקורבנות אחרות. הכל מקובל עלי רק ששני דברים לא מקובלים עלי ואני אלחם בהם כל עוד אני חיה ונושמת את המקום הזה והם:
א. ההקבלה של אונס פיזי/נפשי מתוך מערכת בדסמית כל שהיא לאונס המתרחש במציאות. ולא משנה שיש פה 2 קורבנות. ההקבלה הזאת מוזילה (מתוך המילה זילות) את קורבנות האונס האמיתיות. להם לא היתה ולו לרגע אחד האפשרות לקום ולעזוב. גם אם בתוך המערכת הבדסמית שמישהו היה קורבן לו הנפש והשכל נאנסו לו, עדיין הוא עשה זאת מתוך בחירה חופשית להיות בזה. שמישהו יוכיח לי אחרת.
ב. חוסר היכולת לקחת אחריות על מה שקורה/קרה לך. בן אדם בוגר ומבוגר צריך לשמור על עצמו. אף אחד לא יעשה את במקומו. צריכים כל הזמן לשמוע לגוף ולנפש את מה שהם משדרים לנו, לבדוק את עצמינו כל הזמן האם אנחנו בסדר ומה שעושים כרגע זה הדבר הנכון שמתאים לנו. תפסיקו לשכב על הבטן להרים ידיים ורגליים (להכנס לתנוחת אוירון של התינוקות) ולהגיד לסובב אתכם קחו אותי עשו בי כרצונכם. אתם האחראיים לי.
לא, עברתם כבר את הגיל הזה, אתם אנשים בוגרים קחו אחריות לחיים שלכם, זה בידיים שלכם. נתתם למישהו אחר אחריות על החיים שלכם, אל תבואו בטענות לאף אחד.
תלמדו מהטעויות שלכם, תשנו תדרכם ותמשיכו הלאה בחיים. ההתקעות הזאת לא נותנת כלום לאף אחד.
אין לי אמפטיה לכאלו שלא לוקחים על עצמם אחריות בדברים שהם החליטו לעצמם. להאשים את האחר זה תמיד הכי קל.
לפני 17 שנים. 6 בינואר 2007 בשעה 13:47
