מיום חמישי בערב למרות שדיברנו
מתכווצת לי הבטן כל פעם מהגעגוע אליך
הגעגוע למראה, לריח שלא עוזב אותי עד המקלחת בבית,
להצקות הקטנות מרגע שנפגשים ועד שמתחילים את
הסשן, ובכלל לקול שלך, הקול שאף פעם לא דואג לכלום,
הקול שמרגיע, מלטף גם כשהוא כועס והוא יודע לכעוס.
מוקדש לך השיר הזה בגעגוע איום שלא יידע עוד הרבה זמן שובע
צלילי גיטרה
ביצוע: צוות הווי חטיבת הצנחנים
מילים: עמוס אטינגר
לחן: סשה ארגוב
עייפתי מללכת בדרכים
שבעתי מלילות שיכר
עייפתי מאלפי החיוכים
אשר שולח כל מכר
אך לדבר אחד
עדיין מוכן אני כתמול
לשמוע קול גיטרות מזמרות
וזה הכל
לכל מיתר
יש צליל מוכר
וכל מיתר
לפתע שר
כשהגיטרה מפעמת בליבה
אז טוב לי ככה סתם
ללא סיבה
עייפתי מן הים והגלים
מים סוער, מגל נורא
עייפתי משדות של שיבולים
נעות ברוח הקרירה
אך לדבר אחד...
עייפתי מלשאול תמיד אחד
"נו, מה נשמע?" כך בחיבה
אבל עייפתי עוד הרבה יותר
שוב לקבל על כך תשובה
אך לדבר אחד...
ממני הקופה (זונה) שלך
לפני 17 שנים. 20 בינואר 2007 בשעה 20:31