התחלה חדשה

טוענים על הילדים והנוער של היום שהם לא קוראים.
יש להם עודף של טלויזיה, עודף של מחשב, עודף של
לימודים,עודף של חוגים, כך שלקריאת ספר לא נשאר מקום.
ואני טוענת שאנחנו המבוגרים אשמים.
אשמים שלא לוחצים אותם לקרוא. גם אם זה יהיה רבע שעה לפני השינה.
אשמים בזה שהם לא רואים אותנו קוראים. לכמה באמת מכם יש ספר ליד
המיטה שמחכה שתגמרו לקרוא אותו. ואל תמכרו לי על קריאת חומר
לימודי לאוניברסיטה. לא לזה הכוונה. ספר כזה שהנפש נהנית ממנו. ולפעמים
גם אפשר ללמוד מוסר השכל. או כזה שסתם מתאר על מחוזות שלא ידועים
לנו.

יש לי 5 אחיינים. לקראת כל יום הולדת זה היה הסיוט של מה קונים. איזה
משחק קופסא חינוכי ולא משחק למחשב. יש להם את זה בעודף. כל קופסא
כזאת זוכה להפתח עם קנייתה משהו כמו עד 5 פעמים. והיא תופסת לאחר
מכן מקום של כבוד על המדף לכמה שנים. ולא משנה מה העלות שלה.

בשנים האחרונות (מאז שהקטנים למדו לקרוא דהיינו 3 שנים) נפתרו לי בעיות
ימי ההולדת. הילדים מכורים לספרים. הסדרה של הארי פוטר, מנהרת הזמן (הילד
הגדול התחיל לקרוא את הסדרה הזאת בסוף כיתה א' ועד היום הוא עדיין רוכש את
הספרים החדשים כשהם יוצאים, מעניין עד איזה גיל הוא ימשיך עם הסדרה הזאת), גלי,
נריה, חירות - סדרת רומנים לנוער על רקע מלחמת העצמאות, השמיניה מככבת במדף אצל הילדה, קופיקו וצ'יפופו בעיתות מצוקה.

אין ספק שגם כושר ההתבטאות שלהם עלה. אוצר מילים שלא מבייש שום בוגר
12 שנות לימוד. הילדה גומרת 3 ספרים בשבוע (2 מחליפה בסיפרית ביה"ס ואחד
בסיפריה העירונית). הילד יותר לאט, הספרים שלו עבים יותר. האחיינים בתחרות
כל הזמן מי קורא ומה.

בקיצור החינוך לספר זה רק אנחנו וגם ביה"ס. למצוא את הזמן הכיף והאיכות לקרוא
משהו טוב. לא חייב לגמור ביום. אפשר גם דף אחד. אבל בכייף. לא בלחץ כי אמא
בקשה.