סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 17 שנים. 8 בפברואר 2007 בשעה 15:40

היום היינו אמורים לבלות במפגש חברים מהקהילה,
ובמקום זה, עקב טפשותי שכחתי משימה שאדוני
הטיל עלי לבצע מזמן. וכשהאדון שאל לביצוע המשימה
גימגמתי, כשאני זוכרת שדיווחתי על ביצועה ואדוני
טוען לזכותו שלא ידעתי אותו.
אי לזאת ובהתאם לכך, אדוני החליט להענישני ולבטל
את הגעתי למפגש זה. לא עזרו כל תחנוני, ועוד הגדיל
וביקש ממני שאקבל זאת ברוח טובה.
הבאסה שלי שכבר הייתי מוכנה נפשית שאני הולכת
לפגוש את האנשים מאחורי כל הניקים המוכרים לי.
הכנתי כבר את כל זמני היציאות וההגעה שלי בחזרה
הביתה. ופתאום מן נפילה שכזאת. ואני יודעת שיהיו
מחר דיווחים על איך היה ומה היה ואני לא הייתי שם
למרות שהייתי מוזמנת למפגש.
כמה מפגרת אני עוד יכולה להיות??!!!

פעם פרח​(נשלטת) - אוי מותק
איזה באסה :-(
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - באסה באסה
הולכת תיכף לישון.
הבאסה יעבור יותר טוב.
לפני 17 שנים
הייתי כאן - קראתי ואני צוחקת אבל כל כך מבינה אותך עכשיו.
צריכות לזכור לא לפשל לפני ..
ולא לשכוח שהם לא שוכחים כלום .
חיבוקי ענק
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - כשזה קורה למישהי אחרת זה מצחיק. אבל אותי זה לא מצחיק. למרות ההפנמה וההשלמה עם העונש. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
האמת שהייתי צריכה לזכור שיש לו זכרון טוב. הוא זוכר הרבה דברים באישי שלי שאני לא טורחת אפילו לזכור אותם.
ותודה על החיבוק.
הדמעות כבר יבשו. הקנאה מחלחלת בכל אותם אלו שנפגשו
לפני 17 שנים
העולם המופלא​(שולט) - מה את חושבת להבא האדון יהיה מרוצה מהזכרון שלך?
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - נקווה ונחיה
לפני 17 שנים
אושה{אוש} - אני כועסת והוא יודע את זה.
מרגישה כאילו אני נענשתי ואני לא הסאבית שלו!
אל תדאגי, אנחנו עוד נמצא לנו הזדמנות ואם עוד פעם יעניש אותך נשבעת לך שאני מענישה את האמאמא שלו!
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י