הבעל היגיע מהעבודה. אין סיכוי לעשות משהו לפני שהוא
הולך להתקלח. מחכה בסבלנות שהכל מסביב כולל הילדים
יירגע.
20.50 נכנס להתקלח. הילדה במיטה, בדרך להרדמות, הילד
במחשב עם דלת סגורה. רק אני נשארתי עם עצמי ועם חלק ב'
של המשימה.
מביאה מהחדר שינה את הרוקט, יושבת מול הטלויזיה בוהה
בתוכנית המהפך ומתחילה לשחק עם עצמי למטה. מפעילה את
הרוקט ושמה בנקודה החמה, ומתחילה להתכנס בתוך עצמי,
מדמיינת אותו שם מולי יושב בתוך הכורסא, מביט בי ובאוננות שלי
רוצה שהוא יתקרב, אבל פוחדת שהוא יתפוגג ביעף. ממשיכה
להתמקד בי ובמחשבה שהוא כבר קרוב לידי, מרגישה את הבל
נשימתו קרוב אלי, הריח המוכר שבא והולך עם כל מפגש. רוצה
שייגע שירגיש את התפיחות שיש לי בין השפתיים למטה.
רוצה שהוא יימחץ יסובב, ויגרה שם. רוצה את הכאב שהוא יודע
לתת. ממשיכה לשחק, חלק אצבעות, חלק הרוקט, רוצה כבר
לסיים, הכל כבר קרוב כל כך.
לא שומעת את הסביבה, לא שומעת את צעקות השכנים בגול שאיזשהי
קבוצה הבקיעה. ממוקדת כולי בי ובנקודה הזאת שם למטה, שכל כך קרובה
להוציא ממני צעקה גדולה. וגם הפעם מחניקה אותה כשהיא מגיעה.
כן אדוני גם הפעם סיימתי, רק כל סיומת כזאת במחשבה שאני רק צריכה
לחשוב עליך ולא להרגיש אותך לידי מקטינה את ההנאה.
לפני 17 שנים. 11 במרץ 2007 בשעה 21:38