אתמול נסעתי להזמין מראה גדולה לחדר של הילדה.
בדרך חזרה הביתה, החלטתי לנסוע דרך הכבישים הפנימיים של הקריות.
לא לנסוע על דרך המלך. זאת שעת עומס עדיף בדרכים עקלקלות.
מגיעה לאזור ילדותו. 12 שנות ילדותי הראשונות עברו שם.
שכונה שנבנתה בתחילת שנות ה-60. הבלוקים הידועים המפוזרים בכל רחבי הארץ.
16 דיירים בבלוק. 4 דיירים בקומה. 3 חדרים בכל דירה. קיבוץ גלויות אמיתי. מסתכלת
על הבלוקים האלה, הדיירים לא משפצים את חזות הבלוק, הוא נראה אפור ומגעיל.
הבלוק שאנחנו גרנו בו, נראה שהוא היחיד ששופץ בזמן האחרון. האחרים נראים מטים
ליפול.
מסתכלת על משטח הדשא הענק, ורואה אותנו ילדים, יושבים ומשחקים, התמונה
והזכרון הכי חד שיש לי ממשטח הדשא הענק הזה, הוא ריצת האמוק למקלט שהיה בגן הציבורי הצמוד אלינו במלחמת יום כיפור, בימים הראשונים של המלחמה, כשהוכרזו כמה ימי הג"א, וכל הילדים נשארו בבית, אז נתנו לנו לשחק למטה, אבל קיבלנו הוראה חד משמעית, עם התחלת האזעקה לא מחכים להורים שיגיעו, עוזבים הכל ורצים למקלט.
אנחנו תופסים את הילדים הקטנים ורצים איתם בכל הכוח למקלט. המבוגרים יגיעו יותר מאוחר. בעקבותינו. בדרך כלל איך שהיגענו למקלט, היתה תמיד אזעקת הרגעה.
אחרי אזעקת הרגעה, חוזרים בחזרה למשטח הדשא, הכל מחכה לנו בשיא הפסטורליות
כפי שעזבנו. כל השמיכות, כל כלי האוכל והבובה שהיו על השמיכות נשארו. אף אחד לא
לקח, נגע.
חוזרת למציאות ורואה שבכר הדשא הזה צמחו שיחי פרא גבוהים. אף אחד לא מטפל
במשטח הדשא, שהיווה עבורינו הילדים את תמצית שעות הפנאי. הכל מוזנח מסביב,
אף אחד לא חושב שצריכים לטפל בגינות המשותפות. גינות שהיו פעם מטופחות, שגנן
היה מגיע לסדר.
מגלה פתאום בתוך כל האפור הזה בניין שלא שייך, בניין חדש, מנסה לחשוב מה היה שם
ברווח הזה. ומגלה שהבית הבודד שהיה שם, בעליו נפטרו, והיורשים מכרו את השטח
לקבלן. אז בניין עוד יותר מכוער צמח לו שם בין כל האפור.
ממשיכה לנסוע בכביש, רואה את הגן, את גן המשחקים שהיה פעם גדול, פתאום הוא
הצטמק לי. נראה קטן, עוד כמה בניינים נוספו שם במקום הבתים הבודדים שהיו ויושביו
נפטרו. בית הכנסת והגנים נשארו באותו מקום, בית הספר היסודי שצמוד אליהם, נראה
הרבה יותר טוב מהאסבסטונים שאנחנו למדנו שם.
בית הספר היווה תמיד הגבול של שכונת המגורים שלי. מאחורי זה היו חולות שהפרידו
בין הקריות. היום החולות מאוכלסות בבנינים וכמעט כבר אף אחד לא זוכר איפה נגמרה בעבר כל קריה והתחילה השניה.
לפני 17 שנים. 13 במרץ 2007 בשעה 17:41