בעיר קטנה ועתיקה באנגליה, התרחש סיפור על אילוף השפחות.
לורד וילטון היה גבר עשיר וחשוב ביותר באזור, ובביתו היו שתי שפחות: סרה ואליזבת. לפעמים, גם צריכים להבין שיש לטפח רכות בפנים האנושיות שבהם, ולורד וילטון לא היה יוצא מן הכלל. כשסרה ואליזבת הגיעו לביתו, הן הוקפצו ממעמדן הנמוך מהחברה בה גדלו והן הגיעו אל אחוזתו של לורד וילטון, לשירותו של האדיר. אך לורד וילטון החל להבין שזה צריך להשתנות, לאחר יום שבו סרה ואליזבת התמידו לעמוד בשירותו שלו עם נאמנות ואזרחיות, החל לורד וילטון לחשוב על כך שיש דרך יותר אנושית לטפח את היחסים עימן. הוא החל לשוחח איתן בערך יום יומי, והתחיל לשאול אותן על חייהן ועל חלומותיהן. בהדרגה, סרה ואליזבת התחילו להרגיש שהן לא רק שפחות בביתו של לורד וילטון, אלא אנשיות בעלות ערך משמעותי. לורד וילטון קנה להן ספרים ולימד אותן לקרוא ולכתוב, והן התקדמו מאוד בידען. הוא גם התחיל לטפח בהן כשות רכה ואהבה, והן הרגישו זאת. אחת לילה, כשהשפחות היו בקשר טוב עם לורד וילטון, הן החלו לשוחח על חלומן. סרה רקמה חלום להיות טבחת מוכשרת, ואליזבת רקמה חלום להיות אמנית פסלת. לורד וילטון החל לפרגן להן ולקנות להן כלי עבודה וחומרים ליצירה. בעבר הוא היה רואה בהן רק שפחות שמגישות לו שירותים, אך כעת הוא ראה בהן יותר מזה - אנשיות יוצאות דופן שיש בהן פוטנציאל גדול להתפתחות וצמיחה. הוא קיבל אותן כשוות באמת, והן חגגו את החירות שהן רקמו לעצמן תחת קרניו. לורד וילטון אילף את השפחות בכבוד ובאהבה, ובסופו של דבר נתן להן חירות אמיתית. סרה הפכה לטבחת מהמובילות במסעדה מפוארת, ואליזבת הפכה לאמנית פסלת מפורסמת. הסיפור על אילוף השפחה הזו נכתב מחדש בסיפורי הילדים ובספרים שמשמעם ניתן ללמוד שהכניעה והתמסרות יכולות להיות לדבר טוב כשהן מתרחשות מתוך רכות ורצון חופשי,