"את נראית זוועה." אמרה עדן בוחנת את השקיות השחורות תחת עיני שותפתה.
"מה?" שאלה יפעת בוהה עדיין בספל הקפה המהביל.
"אמרתי שאת נראית זוועה. ישנת בכלל הלילה?"
"לא כל כך ." ענתה יפעת וקרסה לאחור על הספה.
"תקשיבי, אני מבינה את הלחץ שלך על המבחנים והכל, אבל בלי שתנוחי קצת בחיים לא תצליחי לעבור אותם עם הציונים שאת צריכה!"
"יש לך אדוויל ? מתפוצץ לי הראש."
"את לא צריכה אדוויל, את צריכה כרית. תוותרי היום על הקורס הראשון ותגיעי לשני. אני ארשום אותך בנוכחות."
"אל תהיי מצחיקה. אני לא יכולה להרשות לעצמי לפספס שיעורים…"
את לא יכולה?! יש לך את הציונים הכי טובים במחזור!"
"כמעט הכי טובים." אמרה יפעת תוך כדי פיהוק. "פ.ל.ר.מקבלים בכל שנה רק את הסטודנט הטוב ביותר של המחזור. אז אם אני רוצה להתקבל אליהם, ואת יודעת כמה אני רוצה, אני חייבת להשיג ציון יותר טוב מעומר."
רק מהגיית השם הזה דימתה עדן כי חברתה מתמלאת חימה ואש ניצתת בעיניה.
המשך יבוא...
"אז את חייבת להתפטר מבית הקפה!" פסקה לבסוף. "את לומדת כל היום ועובדת כל הלילה…"
"ומי ישלם את החצי שלי בדירה, את?" שאלה ריוי וגיששה בידה אחר ספל הקפה.