בעלי זו מילה קשה, בעלי זה כמו מטבע, מצד אחד זו מילה שמרתיעה אותי, למה מי אתה שאתה תקח עליי בעלות שתתייחס אליי כאילו אני הרכוש שלך. ומצד שני, אני רוצה להיות שלך, אני רוצה להתמסר אלייך, לנזול בין יידיך, לתת לך להיות האמן שלי, היוצר. לפרק אותי לרסיסים, ולבנות אותי מחדש. לפעמים אתה אישי, האיש שלי, הגבר שלי, ולפעמים אתה בעלי, אני אשמח שתשים עליי קולר, לפעמים עם פעמון ולפעמים בלי, לפעמים קשה לי עם הצלצול הזה באוזן, זה מפר את שלוותי. ולפעמים, אני ממש צריכה את הפעמון הזה, להגיד לך, היי, אני כאן, מחכה לך, רוצה אותך, רוצה שתמצא אותי, שתלטף ותחבק אותי, לפעמים אני רוצה להיות כלבה, ולפעמים אני רוצה להיות חתולה סקסית, מגרגרת, מייללת, מתלטפת.
אני אישה חזקה, לא פראיירית, אני לא יכולה לסבול את הרעיון שגברים מסתכלים עליי כאל אישה חלשה, שצריכה להכין להם קפה, אני לא יכולה לסבול שצועקים עליי, כסף אולי מרשים אותי אבל לא קונה אותי, אנשים שמרוויחים הרבה כסף גורמים לי לקנא ולרצות ללמוד מהם איך הם עשו את זה. כדי לעשות את זה בעצמי. אני אוהבת להרוויח ולהכין את הלחם שלי בעצמי. אני לא רוצה שישפכו עליי כסף כדי להרשים אותי, כסף זה ממש לא הכל בחיים, כסף בא, כסף הולך. כן זה נחמד לפעמים שגבר מוציא עליי כסף, זה לא הכסף שמדבר אליי, זו ההרגשה הטובה והנעימה בלב שהגבר שלי מכיר אותי, רואה אותי, ויודע מה אני אוהבת ואיך לשמח אותי. אני לא צריכה גבר עם מרצדס, טבעות או תכשיטים, לא רוצה שוגר דדי, אני רוצה פשוט אהבה, אמיתית, טהורה, מישהו שיעריך אותי, שיכבד אותי, אני לא אוהבת איפור, אני מרגישה שאני שמה עליי מסכה, מסתירה את עצמי, את היופי הטבעי שלי, אני לא צריכה איפור כדי להרגיש שאני יפה, מרגש אותי שפותחים לי את הדלת כי זה גורם לי להרגיש מלכותית, שאני חשובה ואם זה לא בא לך טבעי אז כנראה שאתה לא האחד בשבילי. אני אוהבת להיות המלכה, אבל אני אוהבת לתת לך להיות המלך, לפנק אותך, לאהוב אותך, להכיר אותך, לדבר איתך על מלא נושאים עד השעות הקטנות של הלילה. להתחרמן איתך משירים מסויימים. להקשיב לתופים ולדמיין אותך כשאני בעבודה/ להרגיש אותך מזיין אותי לפי הקצב של התופים, וואו, זה מחרמן אותי כל כך. אתה גם מרגיש את זה עמוק בבטן? לפעמים אני רוצה את זה חזק ומהר, ולפעמים אני רוצה את זה רך, ומלטף, או לאט וחזק. לפעמים אני אש, לפעמים אני מים, לפעמים אני רוח, ובסוף... אני אדמה.
