לחכות יותר, אני מחכה ומחכה ומנסה
ואתה מוריד אותי לרצפה
אני מאמינה לך ובוטחת בך ונמצאת כל הזמן תחת הכנפיים הכבדות שלך.
כל פעם שאני קצת מנסה לצאת ולהשתחרר אתה תוקף אותי. אומר לי שאני חופשיה לעשות מה שאני רוצה אבל אני לא חופשיה בכלל. הזמן עובר ועוד יום עובר ועוד שבוע, ועוד חודש ועוד שנה ואני נמצאת עדיין באותו מקום ואני מדברת עם הפסיכולוגית ואומרת שמחר אהיה יותר טובה. אני מאמינה בזה לתקופה קצרה.
אני מסתכלת על היום הבא וחושבת מה אני משנה לקראת החודש הבא, והאמת, אני לא רואה איך הוא הופך למציאות אחרת. ועוד חודש יעבור ושוב אני אעבוד קצת, ואז אכנס למיטה ואז אני אבקש ממך עזרה אבל אתה תרצה לעשות את הכל בדרך שלך. אתה כועס שאלה הרגשות שלי, אתה מפחד ממה שאני אומרת לאנשים עלייך, אני לא מדברת עלייך, אני מדברת עליי. ואני שונאת את השיחות האלה שאנשים חושבים שהם יודעים הכל, או שהם אומרים לי יהיה בסדר. ואני אאמין להם שיהיה בסדר. או אאמין לקלישאות, כי מה הם עוד יכולים להגיד או לעשות. ועוד חודש יעבור ואני אשאר באותה נקודה. ואני אהיה שוב על סף דמעות ואשאל את עצמי מה לעשות, ואני שוב אברח לחדר ותשאל אותי מה קרה. אני אגיד שלא קרה כלום ואתרחק ממך כדי לנסות ולהיות קצת אישה עצמאית. ושוב אני אכנס למיטה מתוסכלת, ואני אפתח אינסטגרם או פייסבוק, או את הכלוב ואני אדבר עם גברים מהרשת כדי להרגיש קצת אישה, קצת ילדה רעה, אולי לנסות ולמצוא איזו זוגיות מאפשרת או פשוט הזדמנות להיות קצת אחרת. ואז אני שוב אכנע לגבר הנשוי החרמן ששלח לי הודעה, יגיד " אנחנו בזוגיות פתוחה, וו-ואי את כל כך שווה" והוא יישכח מהזוגיות המקרטעת ואני אשכח מהמציאות המשגעת.נתחרמן ואני אגע בעצמי כי רק ככה אני נותנת לקולות החנוקים שלי לצאת ואז אני ארדם שוב לבד במיטה עם תחושת אופוריה קלה ואני אקום בבוקר עם אותה שאלה של מה לעזעאל אני עושה. ושוב אני אהיה אותה ילדה אבודה. שתלויה רק בך. 9