הבלוג של 4X4

אורז את עצמי

את חלקי הנפש הפזורים,

ומטמין את המזוודה במקרר

לוקח כדור והולך לישון,

אולי אתעורר אחר.

בא לי שיהיה לך ידיד טוב שעובד בספארי.

ושיעזור לך כדי שתכניסי אותי לכלוב, בתוך הכלוב של הטיגריס בספארי,

זה יהיה לפנות ערב, כשהחשיכה עוד מעט יורדת,

והטיגריס מנסה להגיע אלי, מנענע את הכלוב, מושיט את הטלף עם הצפורניים קדימה,

ואני עירום לחלוטין, יושב מכווץ, ומריח אותו והוא אותי..

ורק בבוקר בשמונה, ככה, תבואי ותשחררי אותי,

תשימי עלי חלוק מגבת, רועד מצינת הךחךה ומחוסר השינה..

ונלך שנינו למלון בכפר המכביה הסמוך, אני אכנס להתרחץ מהריח,

ואת כולך מבושמת ונקיה, תאמרי בחיוך: האמת דאגתי,

דאגת לי? אשאל עם עיני כלבלב,

לא, לא לך את תשיבי תוך שאת מלטפת את ראשי, לטיגריס את אומרת בחיוך..:) 

פותחת את המזגן בחדר, אני רוצה לנוח , מסיטה את השמיכה,

ואני , צולל בין רגלייך, ומלקק את הכוס שלך, ואת כבר בחצי עולם אחר, נעה ומתנונעעת, בתנועות רתמיות קצובות.

עד שאני חש את הרטט של הגמירה שלך..

אני נושף על הכוס הזה, מאוהב בו ובך.

ונרדם בתוכו.

בתוך שנתיים תהיה לך זוגיות :)

ביצוע שונה מהמוכר, מעורר מחשבה שלא כולנו אותו הביצוע של אותו השיר...

כל מי שירדתי לה אי פעם, אמרה שדבר כזה היא לא חוותה,

מעניין אם הן שיקרו? אפילו שכתבו את זה על נייר?

והיו כמה מאות כאלו (בשיא הצניעות),

האם מישהי כאן תעשה לי מנוי זהב?..:)

מילים:

רוצה את החור שלך על הפנים שלי,

ואולי בעצם את שניהם, לבזוז בלשוני את כל השלל שבתוכם...

אבל הכי הכי חשוב זה להיות מאוהב בך..

נכתב מתוך קונוטציה אישית שלי לתגובה לפוסט של אשת לפידות :

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=86304&postid=472153

פעם מזמן,חייתי ברחוב כשנה, בתוך ואן, רק אני וכלבי ז"ל, מסיבות אישיות.

הואן היה מסודר למגורים ולשהייה בו עד למועד בלתי ידוע , כולל גז, מקלחון, אסלה וכו'..

זה לא כ"כ כיף כמו שרבים חושבים, וואו, חופש, ואן 4X4, טיולים.

עברתי את התקופה ההיא מנותק מהנפש. עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות, אבל כמו רובוט,

אני מניח שאלהים גם שם יד בדרך, כדי לרכך נפילה מגג, שנבלמה תוך כדי. כך שיצאתי רק בחבורות קלות.

לא זה לא היה קל.

ברוב הלילות הייתי יושן על ספסל, גם בחורף, כי היה אויר צח בחוץ. ובגשם, הייתי נכנס לואן, ומשאיר את הדלתות פתוחות.

למדתי "להסתדר" עם כל מיני טיפוסים, נרקומנים, ערבים, רוסים שתויים, יהודים מחופפים..

כל אחד בשפה שלו.

יש לי בית, וילה, אם תרצו, ולקח לי שנתיים לעבור אליו.

היום אני "חי" כאן כבר כמה שנים. התחיל קשה, דברים בסיסיים כמו טלפון, נראו לי לא מוכרים, מוזרים, אם תרצו..

התרגלתי שוב לחומריות, לעיסוק בכספים, ולניהול החיים.

כשאתה חי במקום מסויים, עם סביבה מסוימת, אתה הופך להיות חלק ממנה, תרצה או לא תרצה, ומתאים את עצמך לאנשים שמסביבך.

כמו במקום עבודה.

רק אתה יכול להציל את עצמך מעצמך, משפט נכון.

יקח עוד זמן עד שזה יקרה, משום מה, הנפש והלב, לא מסכימים יותר להחשף.

איש בן 47 עם נשמה של ילד סקרן, אוהב לגעת בדברים מלמעלה, וכבר לא להעמיק, ולפתור בעיות של אחרים שנראות סגורות.

אני יכול להכיל, אבל נגמר לי הכח. ככה זה בא בגלים, ארוכים, בכל פעם יותר ויותר ארוכים.

והזמן? הזמן חולף לו בלי שוב.

ישנם ניצוצות של זכרונות, מתקופות אחרות בחיי.

כיום, מעדיף שגם חברים ותיקים של שנים לא יבואו אלי. מעדיף אני ללכת אליהם ולחתוך כשבא לי.

הייתי מאושר תקופה קצרה בשנה הזו. אך גם זה חלף/ עבר יחד איתה.

אילו רק הייתי נולד עם אופי אחר..