שנינו בים. נכנסים למים.
את מנסה להטביע אותי כורכת את ירכיים סביב צווארי ולפתע מתהפכת ועם שתי ידייך את לוחצת אתראשי כלפי מטה.
האויר מתחיל להגמר לי, וגם ההתנגדות שלי נחלשת. עד שלאחר כמה שנראו כמו נצח..הפסקתי להתנגד.
באותו רגע, היא משכה אותי למעלה ונתנה לי לנשום אויר.
שאלתי מה זה היה? ענתה:
עכשיו אתה מתחיל לשחרר, ומתחיל להיבנות מחדש.
אתה תחליט מה יהיה השביל שלך.
החלטה שאתה תהיה מחויב לה,
הסתובבה והצמידה את ישבנה לאברי המזדקר והחלה להתחכך בו
אני עדיין בשוק. היא מחייכת ומנשקת אותי. תוך שהיא דוחפת את גופי מטה . ומצמידה את ראשי לישבנה.
תחשוב טוב, מה טוב לך לטווח הרחוק, אתה כבר לא צעיר בן 20. עברת דרך והתנסית.,
אני טומן את פני בתוך ישבנה, מוקסם מהיכולת שלה לסובב אותי כרצונה,
לא רוצה לחשוב אומר לעצמי,
היא כאילו שמעה אותי, החליקה את גופה אחור על גבי כך שהיא רוכבת על כתפי. צוחקת היא מתרוממת ממני. נעמדת לידי . כף רגלה מונחת על צווארי דוחפת אותו למטה. ראשי נדחס לתוך החול הבוצי. הפעם זה כואב בפנים..
היא משחררת את הלחיצה. בינתיים לך תביא לנו ארטיקים היא אומרת ופונה לכסא נוח שלה.