"מה שאני לא יודעת לא יפגע בי"
אני חושב שהבנתי את רוב הנשים לפחות בחלק אחד (יותר טוב מכלום)
כל הנשים טכניות - אתם יודעים מה זה למרוח לק? - איזו אמנות ו כמה דיוק צריך לזה?..
הנה דוגמא למשהו אחר קצת:
למשל להכין ולתלות מדף.
בהנחה שיש להן את כל הכלים, והן יודעות להשתמש בהן.
1. לחתוך אותו למידה, (מטר, עפרון, ג'קסון , וזוית ברזל שיצא ישר)
2. לצבוע את העץ. (צבע, מברשת וכפפות חד פעמיות) אם יש צורך.
3. לחכות שיתייבש, ושוב לצבוע (למעט לכה)
4. לסמן על הקיר עם העיפרון את המקום הרצוי. ושימוש בפלס שיצא ישר
5. מקדחה (עדיף פטישון) , לבחור את המקדח המתאים.
6. למצוא תומכים מתאימים למדף,
6. לקדוח את החורים בקיר
7. להכניס דיבלים לקיר, ולדפוק אותם עם פטיש.
8. להרים את המדף
9. לכוון ולהבריג עם מברגה את הברגים לקיר
10. להתבונן ביצירה ולהיות מרוצה.
11. להחזיר את הכלים למקומם.
12. לנקות את האזור
13. להתנקות, ולהתקלח.
תהליך של כחצי שעה/ שעה למישהו מיומן.
שעתיים ואילך למי שלא.
אז למה לטרוח בכלל?
כשאפשר להזמין עבד?
להביט בו, לחייך , לפרגן (בסוף 😄 ), להציע עזרה קלה.
ולהכין קפה?
אני חושב שזה שורש העניין מדוע נשים מתעלמות באופן אקטיבי, מסיפור הגבר איך הכין לה את המדף.
"מה שאני לא יודעת לא יפגע בי" :).
*הכתוב לעיל אינו מתייחס כמובן לנשים העוסקות בכך:)