1. חבר (אינטרס) - שאין לו רשיון ורכב, תקח אותי, תסיע אותי , אני צריך את העבודה הזו.
שנה שלמה נהגתי עבורו, ורק עבור הדלק שילם, כשלרכב לא היה הגבלת ק"מ.
חיכיתי לו שעות שיסיים, והכל מכל הלב.
החלפתי רכב (עם הגבלת ק"מ), - הסברתי לו את המצב שאני לא יכול, והבן אדם ממשיך לנגן לי על המצפון. אני לא אדם שאומר לא בקלות.
ראבאק, אין לך כסף, ויש לך 11 אחים, תלווה מכל אחד 200 ש"ח ותתארגן על רכב, אתה הרי גם מכונאי. אני מוכן לנהוג בשבילך,
עד שיסתדר לך עם הרשיון. בינתיים - סע באוטובוס. עם הדלי של הכלים. אולי זה יזיז אותך להוריד את האגו ולהעזר במשפחה שלך.
ובמקום כל יום בקבוק יין / עראק/ ברנדי וסיגריות (לא עסק שלי אמנם), אבל זה מעל 1,000 ש"ח לחודש, כבר מזמן יכולת להעמיד רכב.
אני לא יכול עם זה. להגיד לא, לבן אדם שזקוק לכסף למחיה. אבל, די צריך לשים את הגבול. אני כואב מבפנים, ואולי אני חוטא כלפיו
וכלפי האלהים. אבל אני לא מעוניין יותר.
מה עושים?
2. הבן הגדול שלי עד 120, הגיע לגיל 18, ובינתיים דחו לו את הגיוס למרץ. אז לפי החוק הפסקתי לגרושתי השרמוטה חולת הכסף את
הזרמת המזונות (וואחד חבילה חודשית) עבורו. הילד עובד ומשתכר יפה. למה עלי להוסיף לשלם מזונות? כאשר יתגייס, כן אחזור לשלם,
ע"פ חוק, ואמשיך לתת לו מידי פעם.
כמובן שנוצר סכסוך ואיומים משפטיים מצידה (היא יכולה לדחוף), אבל הילד מוסת ומורעל.
וכנ"ל אחיו הצעיר. עכשיו היא פונה וטוענת שיש הוצאות על הבן הצעיר ועלי להוסיף (כי ממילא התפנה לי מקום בכיס ..), ובן הזוג שלה לא
סובל אותו, לעומת הגדול, שנתן לו, ונתן לו וכו'. אבל גב', את עובדת, את חיה עם בן אדם עשיר, אתם מחזיקים 2 מכוניות ושכ"ד בשמים,
מה את רוצה מחיי? זה לא שאני לא נותן להם מרצוני. חוסך להם ללימודים, ובקרוב אתחיל ב"ה לחתונה אם רק אמצא תוכנית חסכון עם
תשואה נורמלית.
אבל בכפייה? ועם פה מסריח, ובאיומים? - לכי לכל הרוחות.
אתמול היה לה יום הולדת, איחלתי לה ברגיל, והוספתי לה: שיהיה לך הרבה כסף...
בינתיים שניהם מספרים לי שהיא רבה עם החבר שלה על הכסף, ואח"כ לא מרגישה טוב. הסברתי להם שזו הבחירה שלה עם מי והיכן
לחיות. ואני לא צד בעניין.
איבדתי את הקשר איתם. עם הגדול בכלל, והצעיר עונה לי מאד בקצר.
ומצפון..? לא שווה את זה כנראה.
