זהו, שכבר נמאס לי קצת (הרבה),
תקוע בבית בערך מפסח - עם החלמה לרגל שמאל (AVN) אבל בכל המפרקים , שבר בעצם הירך, עובר לברך ולכף הרגל.
בהתחלה זה היה בלתי נסבל, אבל עוד יכולתי להתנייד עם מקל, לבשל,
כעת, רק עם הליכון וקלנועית - ככה אני מוציא את הכלב. וסנדוויצ'ים זריזים / חוסר תיאבון..
כל נסיעה ברכב גוררת אחריה תשלום כבד של 3 ימים של כאבים בלתי נסבלים.
עוד מעט יום כיפור, וחשבתי עם עצמי, במי פגעתי ולמה, והסתכלתי הרבה על פצועי מלחמות ותאונות דרכים ואמרתי תודה לאל שזה רק זה..
למה שיש לי אין טיפול למעט מנוחה למפרקים ומשככי כאבים. אח"כ אולי תהיה פיזיוטרפיה.
את הילדים שלי לא ראיתי הרבה זמן, כי הם לא גרים קרוב לישוב שלי.
אז,
א. אל תרחמו עלי, תביטו מסביב ותגידו תודה על מה שיש.
ב. פאנלים אני לא אוכל לעשות בשנה הקרובה - כך שלפחות זה.
ג. הבאתי הרבה ציוד כמה ימים לפני כן, ומאז הוא תקוע בתוך הבית ובמרפסת. כך שלא נגעו בבית קרוב ל 8 חודשים :)
ד. חברים: למעט "חברים" מהישוב, מעט החברים שיש לי במרכז, לא מגיעים לכאן, כל אחד וסיבותיו הוא. בהתחלה
נפגעתי מהם כ"כ הרבה שנים, ואתם/ן לא יכולים לבוא למבצע / סתם להיות איתי..אבל לא. - זה שלהם..
ה. בקיצור הלכה לה שנה..
מסקנות:
*שתהיה לכם תמיד הכרת הטוב - כי תמיד יכול להיות יותר גרוע.
*חברים הם בד"כ בע"מ גם הקרובים ביותר.
* אם הם מדברים איתך על אחרים, תהיה בטוח שהם מדברים גם עם אחרים עליך.
ובנימה באמת אופטימית, שתהיה לכולנו שנה טובה ומיטיבה, הרבה בריאות ואושר
