בשעה 15:55 הגיע אלי "מ" שאסף אותי לארוחה מפסקת שנדחתה ל 16:30,
הארוחה התקיימה בבית של נ' , חבר דתי מבית, שגר בישוב,
אני מדבר איתם שאני מרגיש ש"יצר הרע" נכנס בי, ולא נותן לי לצום השנה.
אז נ' אומר לי: בכיפור, יצר הרע נח ולא מקטרג על אף אחד..
ואז נכתב כאן שבשבת לא כותבים - אז אין שינוי גזר הדין.. :)
אם נוסיף שגם שבת היום אז אני חוטא גמור,
ובכל זאת מתחילת יום כיפור הצלחתי לשמור שעה וחצי,
עד לרגע כתיבת פוסט זה. גם משהו...
היתה לי שנה לא קלה, (כל אחד לפי דרגתו) ותמיד אמרתי לעצמי לא נורא,
תמיד יכול להיות יותר גרוע,
ומסתבר שהחברים הדתיים שלי תמיד מזכירים את זה - שלמרות מה שעברתי השנה, תמיד חייכתי ואמרתי כואב, אבל יעבור, יש דברים יותר קשים בחיים.
בסעודה, הגיע זבוב אחד ונדבק רק אלי בין העיניים..
מסר?
היום תוך מחשבות בבית לפני כניסת החג, לצום/ לא לצום - הרי שנה שעברה הצלחתי גם לצום..טראח שריטה ברגל עם דם, רמז?
תליתי את החולצה, ותוך כך נופלת עלי מנורה עומדת שאין לה שום מגע לקולב..
סימן?
אם מסתכלים על זה ככה: אז זה באמת מבלבל ולדעתי, ולא כדאי לחפור בזה. כי מסתבכים עם זה עם כל מיני פרשנויות..
הקטע של הלא לצום זה כאילו: אם יקרה משהו - אז זה בגלל שלא צמתי..רגשות האשמה.. ומצד שני אחלה שמיכה להתכסות בה כתירוץ לבריחה.
והנה אני מודה: אני בורח, ככל הנראה מעצמי, כמו רוב האנשים שבורחים..
וזה לא שאני אדם לא מאמין, נהפוך הוא אין לי שום ספק ולו לרגע שיש סוג של ישות שאיננו מבינים מהי, אבל משהו שיצר את העולם הזה.
ולא מהיום או מאתמול כשאני מביט לאחור אני רואה:
אשכרה ניסים שלא נתנני למוות.ומדובר בשברירי שניות,
אם זה כשסיימתי לחצות את הכביש, הגיעה מכונית במהירות מטורפת ופגעה באי תנועה שזה עתה עמדתי עליו..
מקרה? / נס?..
אם זה לצנוח מגג של קומה שלישית לאחור, ואיכשהו, ללא התערבותי המודעת, הרגל נתפסה בשרשרת של הסולם שעצר את רוב הנפילה.
ועוד ערימה של מקרים שתעמיד לכם את השערות על העורף..
לי אין לי ספק בכלל שישנה כאן השגחה פרטית, או תכנית מפורטת כמו שאומרים: הכל ידוע מראש והרשות נתונה..ויום בואו של האדם ויום הסתלקותו מהעולם כתובים למעלה.
אז אם נעשו לי ניסים שכאלו, איך אני יכול לפקפק בכלל שמשהו משגיח עלי?
אז למה לא לצום ו/ או לשמור את השבת כמצווה.
היכן התודה שלי?
הרי הייתי אמור מזמן לשבת בישיבה וללמוד תורה ולקיים באהבה, את מצוות התורה, כן, לא מפחד, אלא מאהבה למשהו הזה, לחקור את המצולות שלו. לצלול באוקיינוס האינסופי של התורה והרוחניות שבה..
אז למה אני לא שם? אני שואל את עצמי בדיוק כפי שאני כותב.
אחת הסיבות שאני מוכן לשים על השולחן היא : שאני לא מסוגל לקבל מרות.
רק לומר תודה ולהעריך ששום דבר אינו ברור מאליו. אבל "עשה"
ו "אל תעשה", ויש תרי"ג כאלו לא לשכוח.. :) , ואני לא מסוגל לקבל עלי "עול מלכות שמיים"..
אז אני כן משתדל להיות בן אדם בסדר ,וכו', כולכם מכירים את זה...
ואולי עצם הכתיבה הזו על ההתחבטות היא עינוי הנפש שלא כל כך מעוניינת להתענות עוד.
לסיכום: אני מאמין שיש משהו שאחראי עלי, ואני אוהב אותו ומודה לו , אבל לא מוכן להתחייב לו? למה? - פחד.
וגם לא מוכן להתחייב לעצמי. למה? בשורה התחתונה אחרי קילוף כל שכבות הבצל - זה כנראה גם פחד.
וואלאק ה 50 הזה שדופק בדלת יטמטם אותי בסוף :)
*צום= צום+מחשב + רגיל כמעט כמו כל יום..
עכשיו אני רגוע, תודה..
שנה טובה
