כשהאישה הראשונה (להלן חוה), עמדה עירומה מול הנחש,
נשאלת השאלה מי פיתה את מי, הוא אותה או היא אותו ? (כדברי הגשש)
אם נחשוב רגע, נבין שהנחש הוא זה שפיתה את האישה.
מאחר והחיות נבראו בשלמותן, מוכנות, הרי שהנחש היה מצויד באברי רביה, והתפתה למראה האישה, בין אם לשטות בה ובין אם להתגרות מינית ממנה.
מכאן אנו למדים שהניסיון היה כפול, הן של הנחש שיעמוד בפיתוי, והן של האישה, "איזהו הגיבור הכובש את יצרו."
עם זאת, הדבר לא נשמע כ"כ הוגן, מאחר והנחש לא פעל על דעת עצמו, אלא האלוקים שבראו, כך החליט שיקרה,
עוד קולל הנחש כי לנצח תשרור איבה בין ילודי אישה לבין צאצאי הנחש: "וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ",
האישה נענשה :
"אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ." - - עכשיו כשהיא יודעת בין ה טוב/ רע, היא מבינה שטוב זה לא.
הגבר נענש:
"וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב." - עכשיו כשהוא מבין שטוב זה לא, הוא מן הסתם פונה לאשתו, במבט מסוים...
אחרי תקופות, הגבר העובד בשדה, מגיע הביתה, והאישה, רוצה סקס...אבל סחבק גמור - הולך לישון - האישה מתוסכלת - וזה מצטבר - עד עונג שבת פעמיים בחודש. (מחזור האישה)
וכך מדור לדור גדל התסכול של שני הצדדים, ונוצרה מערכת יחסים של אהבה/ שנאה. בין גבר לאישה..
ומכאן - קחו את זה לאן שבא לכם..
שבת שלום
