לפני 4 שנים. 29 בפברואר 2020 בשעה 9:08
רציתי לכתוב לך דברים יפים,
ולומר לך כמה חוסר הותרת בהוויתי הכמהה שוב להתמזג בנשמתך,
מגע הבוקר, כוס הקפה, והחיוך שבעיננו,
לימדת אותי רוך מהו, ואני למדתי קושי,
אש מבטך היה ממיס את ליבי הרוטט ללבה אדומה גועשת בוערת ומבעבעת,
היית לי גהינום וגן עדן משולבים יחד,
ויגיעו הימים השוצפים,ימי הרעמים ,
הלבה התקררה, והפכה אבן,
ולצד אחיותיה, לנצח תוצג במוזיאון הזמן
