כבר הרבה זמן שלא כתבתי לפה, והאמת? מרגיש לי כמו נצח.
לא כתבתי לא כי לא היה לי מה, ההיפך הוא הנכון, היה לי המון מה לרשום, לא כתבתי כי הרגשתי שאני משתנה, כי הרגשתי שבין שיעור לשיעור, בין מפגש למפגש אני זקוקה לטווח נשימה והפנמה.
הרגשתי שהשיעורים של האדון שלי מתחילים להשפיע עליי באופן שלא ציפיתי ומעבר לכך, גם הסביבה החלה לראות שמשהו בי השתנה.
היום אכתוב על השיעור בו הבנתי ש ״רמת הקושי עלתה״ השיעור בו הבנתי שהיכולת של אדוני לרסק אותי היא מטורפת,
היכולת שלו לקחת אותי אל מעבר לקצוות גובלת בעולם שלא הכרתי, ומצד שני, היכולת שלו להרכיב אותי מחדש, משל הייתי ערימה של אבני לגו
ולהפיח בי חיים כיוצר שלי.
משהו בי השתנה, בהרגשה שלי, אדוני צופה בי תמיד, כאילו לילה אחד בעודי ישנה לידו הוא שם לי מעקב, על הנייד אבל לא רק, הוא שם לי מעקב גם על הנפש.
אני לא מצליחה להסתיר ממנו כלום, בתחושה שלי אם אסתיר ממנו משהו הוא מיד יגלה, ואני? אני לא רוצה להכעיס את האדון שלי,
כי גיליתי שהיכולת שלו להיות אכזרי לא יורדת מהיכולת שלו לעטוף אותי בתחושת אהבה אינסופית.
נפגשנו במקום הקבוע שלנו, הגעתי מוקדם וכך גם הוא, יש לנו תמיד כמה שעות לגנוב בשעות אחר הצהריים לפני שאנחנו נפגשים בשעות הלילה.
הגעתי לפניו בהפרש של כמה דקות, ״אדוני מבקשת אישור לשירותים״ כתבתי לו ״יש לי פיפי״
והוא ענה ״מעולה תתפשטי תחכי לי במקלחת ולא לעשות פיפי אני כבר מגיע״.
התפשטתי, נכנסתי למקלחת מרגישה שאני עומדת להתפוצץ ושנייה לפני שאני מתפוצצת הוא נכנס, מתקרב אליי, ״רגל על השיש״ הוא אומר לי ובעוד הוא מתחיל לעת לי בדגדגן ולגרות אותי הוא אומר לי. ״נו! אמרת שיש לך פיפי תעשי״ הגוף שלי מתפתל אני לא מסוגלת לחשוב על כלום ופתאום הוא אומר ״אני אחכה עוד הרבה?״ עצמתי את העיניים, שיחררתי את הראש שלי ועשיתי פיפי.
העיניים שלי התגלגלו אחורה, החיוך שלו התעצם.
יצאתי מהמקלחת, והתקרבתי אליו, הפעם הוא החליט לקשור לי את העיניים.
אני רוצה לפתוח סוגריים באישור האדון שלי ולספר שעד היום לא נתתי לאף אדם לעצום לי את העיניים, אף פעם לא חשתי מספיק בטוחה לעשות את זה, והנה האדון שלי עוצם לי את העיניים ואני מתמסרת לאקט הזה כאילו אני תחת כישוף.
אחרי שהוא עצם לי את העיניים הוא הנחה אותי למיטה, שם הוא קשר לי את הידיים (אלוהים, מתי הוא הספיק לחבר חבל למיטה?!)
ואז… אחרי שהוא קשר את ידיי למיטה ופיסק את רגליי הוא לקח את מה ששלו.
אני שלו! כל כולי שלו! והוא יכול לקחת הכל בלי לשאול ובלי לבקש רשות.
בעודי שוכבת על המיטה עם רגליים מפוסקות, מרגישה את הנשימה שלו על הגוף שלי, את הלב שלו קרוב לשלי, אני מרגישה משהו חד עובר לי על הגוף ואני נדרכת.
אני יודעת שאדוני רוצה לסמן אותי אבל האם זה יקרה היום? ואיך? אני לא יודעת לענות על זה אך אני יודעת שזה סורט, זה דוקר ואני תוהה מה זה?
בעודי תוהה מה זה, אני מרגישה את זה על הירך הפנימית שלי, קרוב לדגדגן שלי ובפעם הראשונה אני מרגישה פחד … אבל באותה נשימה של תהייה, במקביל לתחושת הפחד שעוטפת אותי, החרמנות שלי עולה, הרעד בגופי מתחיל ואדוני מאשר לי לגמור בפעם הראשונה להיום.
מי היה מאמין שפחד שכזה יכול להוביל אותי לאורגזמה כזאת.
ואז הבנתי … אני מאוהבת בו, באדון שלי, ואני מפחדת ממנו באותה נשימה, האם זה הגיוני בכלל להרגיש את שני הדברים הללו במקביל?
גמרתי ולא פעם אחת באותן שעות אחר הצהריים, גם אדוני גמר אבל אז הגיעה השעה שהוא היה חייב להמשיך את היום…
בלילה ניפגש בשנית!
כמה אני מחכה לזה!
נפגשנו שוב, לאחר מספר שעות בהם כל אחד מאיתנו חזר לעיסוקיו.
כמה עצום הדיסוננס בין הזמן שלנו יחד לבין הזמן בו אני לבד, הזמן בו אני אוחזת במושכות, מחליטה על הכל לא סוטה מן המסלול לבין הרגעים בהם אני איתו ומתמסרת אליו כמו שלא התמסרתי מעולם.
הוא הגיע.
״יש כדורגל״ הוא אמר, נבחרת ישראל, ״כן אדוני״ הנהנתי בעוד שבתוך תוכי אני חושבת שכדורגל מעניין אותי כקליפת השום ואף פחות, אבל אדוני קובע ואם הוא החליט לצפות בכדורגל אז … כדורגל זה יהיה.
הוא נשכב על הספה והוא קורא לי להצטרף אליו, הוא מלטף אותי ומשהו בי מתכונן, הרי כבר למדתי לפחד קלות בכל פעם שהוא כל כך נעים אליי לפני סקס.
״תביאי את הצעצועים״ הוא מבקש ואני ניגשת להביא שני דילדואים שונים בגודלם האחד רחב גדול ומחוספס ואילו השני חלק וסביר יותר בגודל, ״תפסקי את הרגליים מפלצת שלי״ הוא אומר ואני מפסקת הוא דוחף לי את הגדול יותר ומתחיל להוציא ולהכניס אותו בקצב מהיר, בלי לתת לי שנייה לנשום, ״תחזיקי יפה שלי״ הוא אומר ואני אוחזת אותו.
הוא שולח אותי קדימה ומבלי לתת לי זמן הפנמה הוא דוחף לי את השני מאחורה וככה, מזיין אותי במקביל משני חורים שונים.
מרגיש לי שאני עוד שנייה מתפוצצת, אבל אני לא אומרת מילה, אדוני עסוק במשחק.
אני מסובבת את הראש לנשק אותו והוא שואל האם הוא אישר לי ונרתע.
והאמת?! האמת היא שאני נעלבת.
הנשיקות שלו הן מילת הבטחון שלי, האמירה שלו שהוא שלי זה מה שנותן לי את הכח להמשיך, והפעם, הפעם הוא פשוט כועס.
״קומי״ הוא מרים עליי את הקול ״אבל אדוני״ אני אומרת, ״אמרתי לך לקום״ הוא חוזר בטון עוצמתי ומאיים, ובעודי באה להוציא את המשחקים הוא אומר לי ״שלא תעיזי״ ״גשי למיטה״ הוא אומר! ״ככה ששניהם בתוכך״ ואני מתרוממת, כפופה, אוחזת בשני הצעצועים וגוררת את עצמי למיטה, אלוהים אני חושבת לעצמי כמה זה משפיל שאני אפילו לא מסוגלת להתיישר והוא צופה בי מהספה שממוקמת מול המיטה.
״אני רוצה לשמוע אותך גומרת״ הוא אומר ואני רק רוצה שהאדון שלי ייגע בי, שיתקרב אליי שיהיה לידי, בחיי שאני לא מבקשת הרבה, אבל הוא בשלו מול הכדורגל ואין לי זכות להפריע.
אני מתחילה לשחק עם הצעצוע שנמצא בכוס שלי ומרגישה איך אני מתחילה לאבד את השליטה, אני שומעת אותו מחייך, הוא נוגע בעצמו, אלוהים הוא נוגע בעצמו! ואני נמצאת על המיטה מרחק של מספר צעדים אך מרגישה כאילו אני קילומטרם ממנו, תחושה מוזרה ולא ניתנת להסבר.
אני גומרת, בטירוף האמת, ואני קולטת את החיוך שלו.
״אדוני״ אני אומרת ״מבקשת אישור לנקות את עצמי״ ״אני מאשר לך לגשת למקלחת אבל את לא מוציאה את הצעצועים ממך עד שאת מגיעה לשם״ הוא אומר
ואם קודם הרגשתי מושפלת, הרי שעכשיו אני מטפטפת על עצמי ומרגישה מולו כל כך קטנה, שברירית וריקה!
אני נכנסת למקלחת מוציאה ממני את הצעצצועים בגניחה שיוצאת לי מהנשמה ועומדת מתחת למים הרותחים, ״הלוואי והוא ייגש אליי״ אני חושבת, אבל לא.
הוא בשלו במשחק כדורגל המזורגג הזה.
אני יוצאת מהמקלחת מתנגבת ניגשת למיטה ונשכבת בתנוחה עוברית מקופלת מתחת לשמיכה מנסה להקטין את עצמי כמה שאני יכולה ולהעלם, פתאום הוא קורא לי ״מפלצת שלי בואי לפה״ לוקח לי דקה לאסוף כוחות ולהתרומם ואני מרגישה שאני מגיעה אליו בשארית כוחותיי.
הוא מחבק אותי ושוב אני מרגישה איך כל האנרגיה חוזרת אליי פעם נוספת.
אני יכולה להמשיך ולכתוב על הלילה הזה עוד כל כך הרבה דברים, אבל אני אבחר לספר רק עוד משהו אחד, אני לא זוכרת מה גרם לו באותו הלילה לומר לי שלא מגיע לי שהוא ייגע בי, אבל אני זוכרת איך הרגשתי.
אני זוכרת שרציתי להתלבש ולהעלם משם, רציתי לצרוח את נשמתי כי הרגשתי שיותר משפיל מהערב שעברתי כלום כבר לא יכול להיות,
אבל אדוני הוא מחזיק את נשמתי בחבל והוא מחליט כמה לקצר ולהאריך אותו לפי החלטתו, לי נותר רק להסכים.
אזרתי אומץ ושאלתי אותו האם הוא לא נוגע בי כי הוא לא רוצה או כי הוא מעניש אותי?
הוא שאל אותי האם זה משנה ואמרתי לו שלי זה משנה והרגשתי איך הדמעות חונקות אותי.
זה עונש הוא אמר לי ובאופן לא ברור ואף לא סביר נשמתי.
כי אם אדוני לא היה רוצה אותי כנראה הייתי מתפרקת למיליון רסיסים, אבל אם הוא החליט להעניש אותי עליי לקבל את זה בהכנעה כי אדוני יודע הכי טוב מה לעשות עם הרכוש שלו.
איתי.
א.א.א.א
אני שלך אדוני, לתמיד.
