יהלומי הדרך

שיש כאן יותר מדי אנשים/נשים

שהם כותבים דברים שהם עברו בילדות שלהם ולכן הם מחוברים לבדסמ.. וכו.

עכשיו יש כאלה שזה דברים יחסית נורמלים מבוקרים קניקיים...

ויש כאלה שישר עולה לי לראש הי הם עברו טראומה לא פשוטה וזה נראה שהם לא מודעים לכך אפילו..

בתור אחת שהתעסקה ומתעסקת עם ילדים נוער בכל מני מצבים... אני רואה כאן אנשים במצוקה שאפילו לא מבינים את חומרת המצב.

זה עצוב לי.

המלצה שלי תתבוננו בעצמכם..אף אחד לא מושלם וזה בסדר!!!!..

אבל תשאלו את עצמכם האם אני עושה מה שאני עושה בגלל חוויה לא תקינה? שדורשת עזרה מקצועית?

תהיות שלי מהצצות קטנות של מה שאנשים כותבים.