"אני גאה בך, אתה ממש מתבגר לאחרונה"
משפטים מהסוג הזה אני שומע כבר מכמה אנשים לאחרונה.
היום בבוקר קמתי בהרגשה רעה, כמו בכל בוקר לאחרונה, אבל הרבה פחות מהרגיל.
אולי מחר זה יהיה אחרת. אבל אין ספק שבמכלול אני מרגיש הרבה פחות רע מאיך שאני רגיל להרגיש אחרי פרידה.
בטח אחרי פרידה כמו זאת שראיתי כמשפחה שמעולם לא הייתה לי והגשמת חלום שהיה לי מגיל 0.
תמיד פרידות היו אצלי עקב אכילס. תמיד פחדתי שיעזבו אותי, כי כל כך רציתי את זה. היו לזה השפעות רעות אבל גם טובות על הקשר.
תמיד השקעתי ברמה שאף אחד אחר לא השקיע. תמיד אהבתי ברמה שאף אחד אחר לא היה מסוגל לאהוב. תמיד הערצתי את האישה שלי.
ותמיד קיבלתי פרידות ברע. את זאת קיבלתי ברע מאוד, ולא פעם אחת. כי היא עזבה בכל פעם שהיה משהו שפגע לה בביטחון.
אז קיבלתי את זה רע בכל פעם מחדש.
והפעם, דווקא הפעם, כשזה סופי, כשהיא (כנראה) עם מישהו אחר, אני יחסית בטוב.
אני מדוכא, אבל אני עובד, ולומד, ומתפתח ומתקדם ומכיר אנשים ויוצא עם חברים ומתאמן ומתנדב ואוהב את החיים שלי.
הלב שלי היה רוצה שהיא עוד תהייה חלק מהם, אבל הראש שלי מבין שהיא בגדה לי באמון, והוא מבין שהפרידה הזאת הייתה לטובה,
ומכיר בעובדה שהיא לא רוצה להיות חלק מהחיים שלי ומקבל את זה.
לא בשמחה, אבל מקבל.
ואני מניח שזה היה הרגע שבו התבגרתי באמת.
תודה לחברים שלי שידעו לשים לב ולומר לי
תוספת:
נכון, אני עדיין לומד, עדיין מתגבר ומתבגר, עדיין לא איפה שאני רוצה להיות. אבל אני אהיה, ומהר יותר מכל מי שאני מכיר.
וכשזה יקרה אני אסתכל אחורה ואגיד שכל הדרך הזאת הייתה שווה את זה, ומי שלא רצה להשאר בחיי הפסיד.
אני כבר מעכשיו יודע לומר שהפסדת. הפסדת את מי שאני (שזה כבר דיי טוב בפני עצמו) והפסדת את מי שאהיה.
אז כן, אני מבואס רצח שעזבת, בטח כשאני חושב שהסיבה שלך לא הייתה מבוססת וכל הפחד שלך היה רק בראש שלך.
אבל אני מקווה שיהיה לך טוב.
אני כן מקווה שיום אחד תראי אותי ותחשבי לעצמך "היה לי יותר טוב אם הייתי עכשיו איתו".
אני אוהב כל אחד ואחד מהחברים שלי (ויש לי לא מעט מהם), שתמיד שם בשבילי - מחזקים אותי, מקשיבים לי, ואומרים את המילים הנכונות ברגעים הנכונים,
ועוזרים לי להתקדם, ולהבין על מי ועל מה אני צריך לשים את הפוקוס בחיים.
ואני ממשיך במסע.
יאללה, שיהיה יום טוב, לי ולכולם.
