צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

warden​(שולט)חשבון מאומת

שיר מסע

בלוג ללא סדר - סשנים שקרו, סיפורים שאני ממציא, פריקה וכו'
אולי בעתיד תהייה פואנטה.
בערך כמו החיים שלי - מנסה הכל, יורה לכל כיוון, עד שאמצא את הכיוון שלי. לפעמים מתקבע על משהו אחד עד שהוא נמאס וממשיך הלאה.
מה שבטוח, יהיה כיף.
לפני 7 חודשים. יום שלישי, 22 ביולי 2025 בשעה 16:54

הצבתי ביני לבינך חומה.
גבוהה, אטומה, כמעט בלתי נראית - אבל היא הייתה שם.
לא כדי להרחיק אותך. כדי להגן עליי.
כי כבר נשרפתי בעבר. כבר פתחתי את הלב פעם - ויצאתי משם מרוסק.

ואת?
נגעת בקצה של החומה בעדינות.
לא ניסית לפרוץ, לא דרשת.
רק חיכית. והיית שם.

לפעמים ניסית לטפס עליה, או להתגנב באישון לילה.
ובכל פעם השארתי אותך בחוץ.
ביקשת שאהיה שלך.

וראיתי את הכאב בעיניים שלך.
ולמרות זאת בחרתי להשאיר את השער סגור.
והמשכת לחכות.

ולאט לאט...
התחלתי לפתוח את השער.

קצת בכל פעם. מבט, מגע, שיחה באמצע הלילה.
פירור אחר פירור של אמון.
ואת נשארת - או לפחות כך חשבתי.

וכשהשער כבר כמעט נפתח לגמרי, כשכבר ראית אותי, באמת -
אז ירית.

לא הלכת לפני. לא בחרת לוותר מראש.
חיכית לרגע שבו אהיה הכי פגיע -
ואז עזבת.

אני יודע שזה לא היה בכוונה.
אם היית הולכת קודם - החץ אולי היה נתקע בחומה.
אבל עכשיו, כשהשער היה פתוח - הוא פגע ישר בלב.

ואת אולי לא תדעי את זה לעולם,
אבל אם היית מחכה עוד רגע -
היית נכנסת.

והלב הזה, שהשארת פצוע ומדמם - היה שלך.

לפני 7 חודשים. יום רביעי, 9 ביולי 2025 בשעה 19:29

וגם זה בא לי בלי התראה - פשוט נתקלתי בזה באמצע נסיעה. 7 פצועים עם קטיעות ידיים ורגליים, פגיעות ראש, שברים ועוד

לא בטוח אם זה בשלבי עיכול או שאני בסדר. 

בטח אגלה בהמשך.

לפני 7 חודשים. יום שני, 7 ביולי 2025 בשעה 18:05

היה לי חלום מאוד מוזר הלילה - בחלום אני חיי את חיי החלומיים (לא רכב חלומות וכאלה.. יותר בכיוון של חלום מאוד לא קשור למציאות כזה). איפשהו במהלך החלום קיבלתי 2 שיחות טלפון מכוננים שמתנדבים איתי באיחוד הצלה ושואלים אותי "אתה בסדר? שמעתי שנהרגת בתאונת דרכים".

סיפרתי את זה לחברה טובה שמכירה אותי כבר זמן מה, ומכירה אותי טוב. אמרתי לה ששאלתי את הGPT מה לדעתו פשר החלום? כחלק מהפירוש שלו הוא אמר שחלק בתוכי שואל אותי אם אני עדיין חיי? או שאני מתוכנת, ריק, כבוי?

תקופת עומס ריגשי שמרגיש כמו ניתוק - כאילו אני לא חיי את החיים, אלה אני רק עובר דרכם. 

האם אני מרגיש שמישהו איבד בי אמון? אולי אני של פעם לא קיים יותר?

אמרתי לה שאני באמת מרגיש לא כמו עצמי כבר זמן מה, והיא אומרת לי:"אתה לא נראה לי שונה".

שזה מעניין. כי אני מרגיש שונה, אני לא מרגיש כמו עצמי כמעט בכלל. כאילו לאחרונה משהו בי נחצה ל2 ונוצרה דמות נוספת שהיא כאילו חלק ממני אבל שונה ממני ואני לא מכיר אותה. ויש כמובן את החלק שבי שאני כן מכיר.

אולי החלום היה קצת אמיתי - אולי חלק ממני באמת מת. כי תוך כדי שאני רושם את זה, באמת הרגיש שמתתי, ואני שענה לטלפון זה גם היה אני, אבל אני אחר, שעדיין לא מבין שחלק ממנו כבר לא קיים

לפני 8 חודשים. יום שישי, 4 ביולי 2025 בשעה 19:53

יום שישי בערב הגעתי הביתה והתחלתי לחשוב עליה. בערך יומיים כבר בקושי חשבתי עליה. דמיינתי אותה מקשיבה לי והתחלתי לספר לה מה אני מרגיש ומה הרגשתי אליה -

היא שואלת אותי:"אתה לא כועס עליי?"

ואני אומר לה ש"לא, ממש לא"

והתחלתי לדבר איתה, ולומר לה שאני מתחרט על איך שהתנהגתי אליה, שאני לא חושב שהיא אשמה בכלום.

התחלתי לספר לה על העבר שלי - שהרבה אנשים עזבו את החיים שלי. שהרבה בנות זוג עזבו את החיים שלי. ושבשלב מסוים מסתבר שאתה מתחיל לפחד.

אף פעם לא פחדתי. תמיד נתתי לבת זוג החדשה שלי הזדמנות מלאה. אבל הפעם זה היה שונה - הפעם פחדתי ממש, ואפילו לא הייתי מודע לזה. אז הצבתי חומה בייני לבינה. זה הרגיש כאילו יש בי חלק שמתנתק בכל פעם שאני צריך להביע רגש.
סיפרתי לה את זה ואז התחלתי לבכות. אבל מזה לבכות.. התפרקתי. כי עכשיו, אחרי שהיא עזבה, אני מבין כמה אהבתי אותה. פתאום הבנתי כמה היה לי כיף איתה וכמה אני מנותק בכל פעם שאני "אמור" להרגיש משהו.

אז בכיתי, ופתאום נהייתה לי הקלה בבטן. בימים האחרונים יש לי כאבי בטן אקראיים ולא כל כך הבנתי למה, ועכשיו נראה הגיוני שאני מדחיק לחץ ורגשות. כמו שהפסיכולוג שהיה לי אמר לי פעם: מה זאת הדחקה? זה כשיש לך רגש חזק ואתה אפילו לא יודע שהוא קיים.

ואחרי הפרידה קצת הופתעתי כמה קשה לי. הרי "לא אהבתי אותה" בזמן הקשר. אבל עכשיו אני מבין - אהבתי אותה כל כך שפשוט הדחקתי את זה בלי כוונה. ואני עוד בתהליך של להבין למה זה קרה. זה באמת היה רק פחד? פחד כל כך חזק? ואם כן, ממה בדיוק פחדתי?

תגלית חדשה בחיים שלי.

לפחות עכשיו אני לא צריך להרגיש אשם שגרמתי לה לעזוב. עכשיו אני יודע שזאת לא בדיוק הייתה אשמתי. שאפילו לא ידעתי מה אני מרגיש אליה.

לפני 8 חודשים. יום שישי, 27 ביוני 2025 בשעה 8:52

יום 1: אני////////////////////////את

יום 2: אני////////////////////את

יום 5:אני/////////////////את

יום 10:אני////////////את

יום 20: אני////////את

יום 30: אני//////את

יום 40:אני////את

יום 50: אני///את

יום 60: אני //את

יום 61: את הולכת

אני///////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////כל העולם 

 

היינו כל כך קרובים.

עד שאני מצליח לסמוך על מישהי שתשאר - נתת לי להבין שאת פשוט עוד אחת.

ואני תוהה לעצמי אם הייתי מוריד בפנייך את כל החומות בזמן - האם עדיין היית הולכת או שהיית רוצה להשאר..

I Guess I will never know 

 

לפני 8 חודשים. יום ראשון, 15 ביוני 2025 בשעה 16:14

פרידה זה בד"כ דבר כואב. אבל אנחנו לא היינו זוג. למרות שהיית הכי קרובה לבת זוג שאיי פעם הייתה לי.

זה עליי שלא רציתי להגדיר אותנו בזוגיות. אולי פחדתי להתחייב, אולי לא הייתי בטוח שאני מוכן.

ככה או ככה - לא ידעתי שלחזור הביתה יהיה כל כך ריק כשאת לא נמצאת כאן.

אולי זאת הייתה טעות..

לפני 9 חודשים. יום שלישי, 13 במאי 2025 בשעה 6:32

זה קטע איך כשאתה במערכת יחסים אתה שלם עם עצמך ועם כל פעולה שאתה עושה.

הרי מישהו אוהב אותי ממש כמו שאני!

ואז מגיעה הפרידה, ואתה מבין שהיה משהו שעשית שלא היה בסדר. ואתה מתחיל לבחון את כל מערכת היחסים שלך לאחור בשביל להבין את הפעולה או את רצף הפעולות שהביאו אותך לנקודה שאתה נמצא בה עכשיו. 

 

לפני 9 חודשים. יום שבת, 10 במאי 2025 בשעה 19:00

הוא לא מתלבט בין חופש לאהבה.
הוא כבר היה שם - גם באפלה, גם באור.
הוא כבר טעם ריקנות מתוקה של לילה, וגם את הכאב שבנשיקה עמוקה מדי.
הוא כבר הבין - זה לא או זה או זה.
הוא פשוט לא מוכן לוותר על האמת שלו בשביל להתאים לעולם מבולבל.

הוא גבר. לא רק בגוף - גם בנשמה.

הוא יודע לחדור. לא רק לעור - אלא למבטים, לשתיקות, למקומות שאנשים לא מדברים עליהם.
הוא יכול לקחת אותך לקצה - אבל הוא גם יודע להחזיק אותך שם.
הוא לא מפחד ממך נמסה - הוא רק רוצה לוודא שאת נמסה באמת, לא מתוך משחק.

הוא לא זקוק לאישור. לא לריגוש זול.
הוא לא צריך לזרוק שמות או לשבור שיאים - הוא עובר, ומשאיר רושם.
הוא לא מתרגש ממי שנבהלת ממנו - הוא מחכה למי שתעמוד מולו, לא תברח, ותישאר.

הוא מכיר את הגעגוע.
הוא יודע איך זה להרגיש לבד גם כשיש גוף לידך.
הוא גם יודע מה זה להרגיש מלא - כשמישהי נושמת איתך באותו קצב.

הוא לא חצי. לא מתפשר.
הוא פשוט שלם. עם העוצמה, עם הלב, עם הסכין, עם הרוך.

הוא לא מנסה להרשים אותך -
אבל אם ראית אותו באמת, קשה לשכוח.

לפני 9 חודשים. יום שבת, 10 במאי 2025 בשעה 17:12

שמתי לב שלרוב המשתמשים פה, אחד הגבולות זה "מדיקל".

ואני סקרן - למה?

תחשיכו את עיניי

לפני 9 חודשים. יום רביעי, 7 במאי 2025 בשעה 9:11

לכל גבר יש כוח על אבל הרוב מפחדים להשתמש בו. לפעמים אנחנו נאלצים להשתמש בו ומודים עליו רק בדיעבד. חלק מהאנשים משתמשים בכוח הזה לרעה ולרעתם.

רק גברים מאוד חדים הבינו על איזה כוח אני מדבר עד עכשיו

הכוח הזה הוא הכאב.

ראיתם פעם דרגון בול? מכירים את הסאיינים? יש להם כוח שכל ילד רצה - בכל פעם שמביסים אותם בקרב והם לא מתים, ועוברים תהליך ריפוי - הם נהיים הרבה יותר חזקים ממה שהיו לפני. בגלל שהם לא מפחדים מכאב וממשיכים להלחם שוב ושוב, בכל פעם שהם נתקלים באויב שחזק מהם ומביס אותם, הם חוזרים לזירה חזקים הרבה יותר ממה שהיו לפני.

והכוח הזה שכל ילד רצה שיהיה לו זה כוח שקיים בנו כבר מרגע שנולדנו, רק שבמציאות הכאב הזה הוא הרבה יותר מפחיד ממה שאנחנו רואים בסרט מצויר מהצד.

זה כוח שאנחנו בד''כ לא אוהבים להשתמש בו אבל זה כוח שאם אתה מוכן לקבל אותו, שום דבר לא יעצור אותך מלהיות אחד האנשים הכי חזקים שקיימים.

בכל פעם שאני עובר משהו שמרסק אותי נפשית אני יודע שברגע שכל זה יגמר אני אהיה חזק יותר.

הפוסט הקודם שלי נכתב על פרידה, ודווקא פה אני מוצא את עצמי אומר - היא תתחרט שהיא עזבה.

אבל הקטע המצחיק הוא שהיא תתחרט שהיא עזבה - בזכות העובדה שהיא עזבה.

מה שלא הורג אותי, מחשל אותי.