שיר מסע

היא הסתכלה עליי במבט מפוחד "יצא לך לעשות את זה בעבר?"

.

.

זה היה עוד יום רגיל והלוז היה ריק. יצאתי מהעבודה יחסית מאוחר, מחר סופ"ש ואני בחופש ותהיתי לעצמי מה אני הולך לעשות היום.
"עשיתי אימון אתמול אז נראלי שאוותר היום"
שלחתי הודעה לחבר לשאול מה התוכניות שלו. הוא רשם לי שהוא יוצא עם חברים לבר הקרוב ושאל אם אני רוצה להצטרף, והסכמתי מיד.
נכנסתי להתקלח, יצאתי, התנגבתי, לבשתי בגד שאני אוהב לצאת איתו לאירועים מיוחדים - בא לי להשקיע היום, אולי הערב הזה עוד יפתיע אותי.
אני מניע את הרכב ונוסע לבר שהחבר הציע.
"מה איתך אחי מה חדש?" החבר שואל
"האמת תקופה רגועה, קצת משעמם." אני עונה לו
"יאללה אחי היום אתה איתנו, תשתה, תהנה, הצ׳ייסרים עליי"
אני מחייך אליו, ואנחנו מתחילים לשתות.
פתאום אני מקבל הודעה
"זאת החברה הזאת שסיפרת?"
הוא הציץ בטלפון שלי כשהוצאתי אותי
"כן, הכרתי אותה לא מזמן, התחברנו מאוד, היא עזרה לי לעבור תקופה מבאסת"
"זיינת אותי?"
"מה?! לא!"
"אז איך היא עזרה לך?"
"סתם דיברנו, שיתפתי אותה, היא חמודה. הייתי אצלה עד הבוקר"
"ולא זיינת אותה?? שמע אחי אני לא יודע מה קורה איתך"
"כן אה.."
"טוב תקשיב, תזמין אותה לכאן, אנחנו כבר נדאג לשאר"

שלחתי לה הודעה - "היי אני עם החבר'ה בבר פה בעיר רוצה להצטרף?"

האמת בד''כ היא לא זורמת כל כך, יש לה ילדה קטנה בת כמה חודשים.
היא רשמה לי "היא במקרה ישנה, אני אשאל את אמא שלי אם היא יכולה להשגיח עליה כשאני בחוץ"
20 שניות אחרי זה היא שולחת לי "איפה אתם?"
ישר שלחתי לה "תתלבשי יפה אני בא לאסוף אותך"

הגעתי, רשמתי לה שאני למטה. היא יצאה.
לא האמנתי למה שראיתי.
היה לה שיער בלונדיני מתולתל, היא לבשה ג'ינס כחול בהיר, וחולצת שחושפת לה את הבטן ואת הכתפיים ומחשוף.
"את נראת נהדר"
"תודה, איזה כיף לצאת איתך הערב מזמן לא יצאנו ככה, אני רק מקווה שאמא תסתדר עם הילדה"

המשכנו לבר, צוחקים כל הדרך, מגיעים לבר ופוגשים את החבר.
"איפה כולם?" שאלתי אותו.
"כל אחד תפס לעצמו איזו בחורה והתפזרו."
"מה איתך?"
"אני אשאר איתכם קצת אבל אני טיפה עייף אז אולי אתקפל בקרוב"
הוא קרץ לי בלי שהיא שמה לב
"יפה הבחורה שלך" הוא לחש לי
"היא לא הבחורה שלי"
"עוד לא.."

נכנסו לבר, החבר הזמין לנו בקבוק וויסקי ושאל את הבחורה מה היא רוצה
"נראלי שאזמין לי ייגר"
הרמנו צ'ייסרים עוד איזו שעה והחבר אמר "טוב אני עובד בבוקר אז אני אזוז. אשאיר אותכם זוג יונים לבד. תהנו!"
המשכנו לשבת שם עוד שעה. היא הלכה לשירותים. קראתי לברמן ואמרתי לו שאני רוצה לשלם עליי ועליה.
"החבר קודם כבר שילם"
וואו אני לא מאמין עליו איזה מלך.
היא יצאה מהשירותים ובאה אליי במבט מבואס - "הילדה התעוררה, נראלי שנצטרך לחזור. תוכל להקפיץ אותי?"
"וואו.. בטח אין בעיה"
הגענו אליה הביתה, נכנסו וכל הבית היה חשוך. "נראה שאמא הצליחה להרדים אותה.."
"יופי, טוב, אני אזוז"
"בא לך אולי להשאר לסרט?"
"בכיף!"

בחרנו מארוול.
הכנו משהו לנשנש וישבנו לצפות.
כבר היה קריר בשעה הזאת אז היא הביאה שמיכה. התכסנו והמשכנו לצפות.
הנחתי עליה יד מאחורי העורף והיא הניחה את הראש שלה על הכתף שלי.
ליטפתי לה את השיער "אהבתי את התלתלים, מה קרה החלטת לשנות?"
"יותר אוהבת"
"יותר יפה לך ככה"
היא הסמיקה.

הסתכלתי לה בעיניים - כחולות עם גוון ירוק, שקעתי בהן. פתאום אני קולט שאני ככה כבר איזה 20 שניות.
ואז היא נישקה אותי.

ישר הרמתי אותה אותה לכיוון החדר
"הילדה שם"
עברנו ליד החדר של אמא שלה, ופתאום ראינו שהיא נרדמה איתה ביחד.
"נראה שהחדר פנוי" אמרתי לה "מי אני שאתווכח עם אלוהים?" היא צחקה.
נכנסו אליה לחדר, תוך כדי שאנחנו מתמזמזים בפראות.
היא פתחה את הרוכסן של החולצה שלה והחולצה ישר נפלה ממנה.
היא הייתה עם חזיה בצבע אדום. הייתי סקרן, סיפרתי לה שאני אוהב אדום.
מהסקרנות הייתי חייב לבדוק..
אמרתי לה לשכב על המיטה והורדתי לה את המכנס. "ידעתי!"
היא שאלה אותי "מה ידעת?"
"חזייה ותחתונים בצבע אדום?"
היא חייכה אליי..
הרמתי אותה אליי, תפסתי אותה מהתחת, הדבקתי אותה לקיר ומזמתי אותה, תוך כדי היא הורידה את החזייה והורידה לי את החולצה.
הורדתי אותה לריצפה והיא הורידה לי את המכנסיים והתחתונים, אמרה "וואו" והתחילה לרדת לי.
זה היה משגע, היא ידעה בדיוק מה היא עושה, מעולם לא הייתה לי ירידה כזאת.
באיזשהו שלב היא התרוממה ואמרה "אמרת לי שתלמד אותי כמה דברים"

תת סיפור רקע: היו לי לא מעט התנסויות קינקיות, והיא קצת פחדה לנסות, אבל היה לי תחביב להביא בנות למצב שהן רוצות לפחד לידי.

"אוקיי, יש לך אזיקים?"
"לאיזו בחורה אין אזיקים?"
"יש לך חבל?"
"לאיזו בחורה יש חבל..?"
"אם תסתלבטי עליי עוד פעם תהייה לנו בעיה. תביאי כמה חולצות שלא אכפת לך מהן"

היא הלכה להביא כמה חולצות, דקות כאלה של בחורות.
"מעולה, זה בול."
"אל תרחם עליי" היא אמרה, "אני רוצה שתתנהג אליי כמו כל הסיפורים שלך"
"את בטוחה? אף פעם לא ניסית את זה קודם, זה חומר למתקדמים"
"אני אעמוד בזה"
"שבי על הבירכיים"

הסתובבתי סביבה, הסתכלתי עליה מכל כיוון, היא הייתה מושלמת, רק חלמתי על הרגע הזה. כל סיבוב שעשיתי סביבה רק התחרמנתי יותר ויותר. היה בא לי לטרוף אותה, להעיף אותה, לזיין אותה מכל כיוון, אבל התאפקתי. הייתי חייב לשמור על פאסון.
היא ישבה שם בלי לזוז, מחכה בקוצר רוח לצעד הבא שלי, נהנת מהמתח שאני בונה.
אחרי כמה דקות כאלה אני מתכופף לידה ולוחש לה באוזן "אם אני אקום ואלך עכשיו, מה תעשי?"
"אני אבכה"
"תבכי"
"מה?"
"אל תשאלי שאלות"
"אבל איך אני אבכה?"
נעמדתי והכנסתי את הזין שלי עמוק לגרון שלה "תבכי"
היא התחילה להחנק ולהזיל דמעות.
אחרי דקה הוצאתי אותו, היא התנשפה והשתעלה
תוך כדי שהיא משתעלת אני תופס אותה, משכיב אותה על המיטה, קושר לה את הידיים לצדדים של המיטה עם האזיקים, את הרגליים אני מפסק לה את הרגליים וקושר אותן לצדדים של המיטה עם החולצות.
ברגע שהיא מפסיקה להשתעל אני מניח לה את כף היד על הגרון ואת הגודל מכניס לפה שלה.
היא מוצצת לי את האגודל בטירוף.
אני מחייך אליה, היא מוכיחה את עצמה בשבילי.
אני מוריד ממנה את היד ושואל "מה תרצי שיקרה עכשיו?"
"שתזיין אותי חזק"
אני נכנס לתוכה בפעם הראשונה, היא כל כך רטובה, "תסתכלי לי בעיניים כל הזמן"
אני תופס לה את השיער ולוקח לה את הראש טיפה אחורה. היא ממשיכה להסתכל עליי ואני מזיין אותה.
היא מתחילה לגנוח בקול, ואני עושה לה "ששש הילדה ישנה.."
"היא אומרת לי "סליחה אני לא מסוגלת....."
לקחתי חולצה נוספת ודחפתי לה לפה והמשכתי לזיין אותה.
היא צרחה לתוך החולצה, המשכתי לזיין אותה חזק עד שהרגשתי את השרירים שלה ננעלים לי על הזין ונוזל חם שוטף לי אותו.
יצאתי ממנה, הפכתי אותה, העמדתי אותה על 4.
לקחתי את החולצה שהייתה לה בפה, תפסתי אותה ב2 הידיים מכל צד, עטפתי לה את הפה עם האמצע של החולצה, משכתי אותה אליי וזיינתי אותה חזק בדוגי.
היא צרחה עוד יותר לתוך החולצה, כבר פחדתי שאמא שלה תשמע ותחשוב שאני מנסה לרצוח אותה, אבל כל כך נהנתי מזה שלקחתי את הסיכון.
היא גמרה שוב.
משכתי אותה מהשיער, הורדתי אותה לריצפה לבירכיים והיא המשיכה לרדת לי.
"עכשיו את יורדת לי את שאני אומר לך להפסיק"
היא ירדה לי עוד יותר באטרף ממקודם, הרגשתי בעננים.
"יש לי בתיק משהו להראות לך"
הוצאתי זוג מצבטים מחוברים לקולר, ואזיקי ידיים ממתכת מחוברים לפלאג מתכת.

היא הסתכלה עליי במבט מפוחד "יצא לך לעשות את זה בעבר?".
"לא איתך"
חיברתי לה את המצבטים לפתמות תוך כדי שהיא הרכיבה את הקולר.
שמתי לה את האזיקים על הידיים, מילאתי את פלאג בואזלין שהיה לה על השידה.
אמרתי לה לשבת על הברכיים ולשים את הידיים מאחורי הגב.
היא עשתה מה שאמרתי והכנסתי לה את הפלאג לתחת.
היא הראתה מבט של מעט כאב אבל עמדה בזה יפה.
עמדתי מולה, היא הרימה את הראש להסתכל עליי והמצבטים ישר משכו לה את הפתמות. היא התחילה לצרוח, אבל כבר הייתי מוכן עם החולצה ביד ודחפתי לה אותה לפה.
היא משכה את הידיים קדימה מהבהלה ופלג נמשך לה החוצה והיא התחילה לבכות.
עצרתי את זה.
הורדתי לה את האזיקים, את המצבטים והקולר.
"את בסדר"
"סליחה.. אכזבתי אותך"
אנחנו שוכבים על השטיח בחדר שלה
הסתכלתי לה בעיניים, חיבקתי אותה, אני מרגיש את העור שלה מתחכך בעור שלי.
חייכתי אליה "ממש לא אכזבת אותי. היית מהטובות שהיו לי עד היום, וזאת עוד פעם ראשונה שלך."
עכשיו היא התחילה לבכות מהתרגשות.
נשקתי אותה, הילדה התחילה לבכות פתאום.
"נראלי שהגיע הזמן שאלך הביתה"
היא הלכה לחדר להביא את הילדה, השכיבה אותה במיטה לישון, וליוותה אותי לדלת.
פתחתי את הדלת והסתכלתי עליה "היה לי כיף"
"גם לי" היא אמרה. "תרצה לבוא לסרט מחר?"
הסתכלתי עליה וחייכתי "נראלי שאין לי תוכניות מחר"
"יופי, מצפה לזה. רק אל תשכח את שאר הצעצעוצים מחר"
"שיהיה לך לילה טוב" והלכתי

ראיתי משפט שאומר - "החיים גם ככה מסובכים. אל תסבך אותם, אל תלחץ, ותשמור מרחק מדרמות. תופיע, תעשה את הטוב ביותר ותראה מה יקרה"

זה משפט שבמהות שלו הוא מרגיע כשאתה חיי חיים של סטרס והדברים לא תמיד הולכים כמו שאתה רוצה. אתה אומר לעצמך "אני יכול באמת לשחרר ופשוט לתת לדברים לקרות? נשמע מדהים!"

אבל

אבלל

אני חולה שליטה, ומאוד מאוד (מאוד) עקשן.

וגם רוב חיי התעסקתי במכירות - למה זה קשור? כי בתור איש מכירות אתה לומד להיות עקשן ולהשיג מה שאתה רוצה, כמה זמן שזה יקח.

ככה שכשאני לא משיג את מה שאני רוצה אני חווה כאב גדול מאוד.

אז איך לעזאזל אנשים באמת מצליחים לשחרר שליטה על החיים?

אמרתי לצ׳אט GPT שיצייר תמונה שמתארת אותי. 

ספר לי מה אתם מסיקים לגביי דרך התמונה הזאת?

תן.י לי שיר אחד -

שיר אחד, שיש לו משמעות גדולה עבורך.

אני אקשיב לו ואז אוכל לדעת עליך הרבה יותר.

הנה שלי 

אני חסר.

אני מתמלא בשיחות ומפגשים עם אנשים. אבל ברגע שאני לבד אני מרגיש את החוסר, את החור הזה שנפער בי.

אני תמיד מחפש את התעסוקה, העניין, השיחה הבאה, את החיבוק, האהבה, תשומת הלב של כל מי שרק יכול לתת אותה. 

אני גם מסתדר לבד, אבל אז אני מרגיש את החוסר.

זה מפחיד וקשה, ולא ברור מתי זה יגמר.

פשוט עכשיו זה קשה, וחסר

"אני גאה בך, אתה ממש מתבגר לאחרונה"

משפטים מהסוג הזה אני שומע כבר מכמה אנשים לאחרונה.

היום בבוקר קמתי בהרגשה רעה, כמו בכל בוקר לאחרונה, אבל הרבה פחות מהרגיל.
אולי מחר זה יהיה אחרת. אבל אין ספק שבמכלול אני מרגיש הרבה פחות רע מאיך שאני רגיל להרגיש אחרי פרידה.
בטח אחרי פרידה כמו זאת שראיתי כמשפחה שמעולם לא הייתה לי והגשמת חלום שהיה לי מגיל 0.
תמיד פרידות היו אצלי עקב אכילס. תמיד פחדתי שיעזבו אותי, כי כל כך רציתי את זה. היו לזה השפעות רעות אבל גם טובות על הקשר.
תמיד השקעתי ברמה שאף אחד אחר לא השקיע. תמיד אהבתי ברמה שאף אחד אחר לא היה מסוגל לאהוב. תמיד הערצתי את האישה שלי.
ותמיד קיבלתי פרידות ברע. את זאת קיבלתי ברע מאוד, ולא פעם אחת. כי היא עזבה בכל פעם שהיה משהו שפגע לה בביטחון.
אז קיבלתי את זה רע בכל פעם מחדש.
והפעם, דווקא הפעם, כשזה סופי, כשהיא (כנראה) עם מישהו אחר, אני יחסית בטוב.
אני מדוכא, אבל אני עובד, ולומד, ומתפתח ומתקדם ומכיר אנשים ויוצא עם חברים ומתאמן ומתנדב ואוהב את החיים שלי.
הלב שלי היה רוצה שהיא עוד תהייה חלק מהם, אבל הראש שלי מבין שהיא בגדה לי באמון, והוא מבין שהפרידה הזאת הייתה לטובה,
ומכיר בעובדה שהיא לא רוצה להיות חלק מהחיים שלי ומקבל את זה.
לא בשמחה, אבל מקבל.
ואני מניח שזה היה הרגע שבו התבגרתי באמת.

תודה לחברים שלי שידעו לשים לב ולומר לי

תוספת:
נכון, אני עדיין לומד, עדיין מתגבר ומתבגר, עדיין לא איפה שאני רוצה להיות. אבל אני אהיה, ומהר יותר מכל מי שאני מכיר.
וכשזה יקרה אני אסתכל אחורה ואגיד שכל הדרך הזאת הייתה שווה את זה, ומי שלא רצה להשאר בחיי הפסיד.
אני כבר מעכשיו יודע לומר שהפסדת. הפסדת את מי שאני (שזה כבר דיי טוב בפני עצמו) והפסדת את מי שאהיה.
אז כן, אני מבואס רצח שעזבת, בטח כשאני חושב שהסיבה שלך לא הייתה מבוססת וכל הפחד שלך היה רק בראש שלך.
אבל אני מקווה שיהיה לך טוב.
אני כן מקווה שיום אחד תראי אותי ותחשבי לעצמך "היה לי יותר טוב אם הייתי עכשיו איתו".
אני אוהב כל אחד ואחד מהחברים שלי (ויש לי לא מעט מהם), שתמיד שם בשבילי - מחזקים אותי, מקשיבים לי, ואומרים את המילים הנכונות ברגעים הנכונים,
ועוזרים לי להתקדם, ולהבין על מי ועל מה אני צריך לשים את הפוקוס בחיים.
ואני ממשיך במסע.

יאללה, שיהיה יום טוב, לי ולכולם.

יודעת מה? תעשי לי אספרסו.
אבל אחד חזק. אני מרגיש קצת הפוך.
אחד כזה שישרוף לי בבטן וירים אותי באויר.
שישכיח ממני את הצרות, כי אני לא מצליח בלי משהו חיצוני שיעורר אותי.
משהו שיתן לי כאפה של אנרגיה, שימקד אותי, שיזכיר לי בשביל מה אני כאן.
שיחזיר לי את הטעם לחיים, גם אם הטעם מר. 

תכיני לי אספרסו כזה עם קצף למעלה, שיזכיר לי שיש מעבר למרירות.
שימי לי גם איזו עוגה בצד.
תעמדי שם ליד המכונה ותלחצי על הכפתור.
תסתכלי עליי, תסתכלי על המכונה, תחכי עד שזה יסיים למזוג.
תביאי לי את הכוס ותחייכי, תראי לי שאת אוהבת אותי.
ההגשה הזאת תגיד לי המון.

שבי לידי, תסתכלי עליי כשאני שותה. תראי איך הצבע חוזר לי ללחיים.
תראי איך אני שותה אותו לאט, נזכר שיש דברים קטנים בחיים שעוד יכולים לגרום לי להנות.
תסתכלי עליי ותחייכי.
תחכי שאסיים לשתות, אולי אבקש ממך עוד אחת.
תחכי שאסיים לשתות בשביל שהכוחות שלי יחזרו אליי ואולי אוהב את החיים שוב.

כשאסיים לשתות את תקחי ממני את הכוס ותשימי אותה בכיור, ואני אבוא אחרייך ואנצל את האנרגיה שקיבלתי בשביל להעיף אותך למיטה.
אני אזיין אותך בחושניות, ואתרוקן.
אתרוקן מהכל.
וכשנסיים אני אקום באיטיות, אתלבש, אלך אל הספה ואתנשף.
את תבואי אליי ואני אגיד לך -

תעשי לי אספרסו.
אחד חזק, כי כבר אין לי עוד כוחות.

היא הייתה הפרח העדין שלו, והוא היה הצל שלה, המקום שבו יכלה להסתתר ולהרגיש בטוחה. הוא עמד לצידה, הגן עליה מכל איום, טיפח ודאג לה שלא תדעך. כל שלב בהתפתחותה ליווה מקרוב, כמו גנן מסור המעניק אהבה לגינה שלו. הוא וידא שהיא תפרח, ביום ובלילה, ושאף אחד לא יתקרב אליה, כאילו הייתה שייכת רק לו.

היא פצעה אותו שוב ושוב עם הקוצים שלה, אך הוא לא ויתר והמשיך לאהוב אותה, חזק יותר בכל יום. הוא רצה להיות היחיד שיחזיק בידיה, לראות את יופיה כמו שאף אחד לא ראה. הוא לא זכה לאהבה הדדית, אך למרות זאת, היא הייתה כל עולמו, התקווה שלו. הוא אהב אותה באופן עמוק ואמיתי, כמו שאיש מעולם לא אהב.

הוא השקיע בה כל מה שהיה לו, השקה במים וחשף אותה לאור, נתן לה את הטיפול שכל אישה חולמת לקבל. בלבו ייחל לרגע שבו היא תחזיר לו את האהבה באותה עוצמה, לחלום בו היא תחבק אותו כמו שהוא חובק אותה, אך זה נותר חלום בלבד.

היא הייתה כמו הירח והכוכבים בשבילו, היא האירה לו את הדרך, מדהימה ביופיה ובכל פעם שהסתכל עליה היא הייתה מרימה את נשמתו, אך לא משנה כמה התקרב היא תמיד שמרה על מרחק. היא תמיד נשארה רק משאלה בליבו והוא היה המקום האפל שלה.

בכל ערב, כשהיה לבד במיטתו, היה מחבק את הכרית ומזיל דמעה של כאב, בידיעה שהיא תמיד תהיה הפרח העדין שלו, והוא יישאר המקום האפל שלה, זה שיסתכל עליה מרחוק ושישמור עליה באהבה עד יומה האחרון.

"כשאינך שייך למקום מסוים, החיים דואגים להציב בפניך מצבים לא נוחים עד שאתה יוצא משם, וגם כאשר הכל נראה כאותי, זה קורה רק בגלל שממתין לך משהו יותר טוב.

תהיה קשוב לחיים כאשר הם מוציאים אותך בכוח ממקומות שאתה לא צריך להיות בהם"

~Mario Benedetti (סופר ומשורר)

חזרתי בשאלה בגיל 16 והפסקתי להאמין באלוהים.

באיזה אלוהים? בכולם.

היו לי תקופות שהאמנתי בקארמה, אבל לא בלב שלם.

לאחרונה חוויתי את אחד המשברים הגדולים בחיי (אפשר לקרוא על זה בהמשך הבלוג), וניסיתי למצוא מקור תמיכה חדש.

התחלתי לקרוא, לדבר עם אנשים, להקשיב, לשמוע, לנסות למצוא משהו גדול ממני ומשמעות חדשה לחיים.

וככל שחקרתי יותר הבנתי פחות, והאמנתי פחות. 

רבים מאיתנו מנסים למצוא תשובות במקומות ברורים – ספרי דת, חכמים, מקורות ידע מסורתיים. אבל לפעמים התשובות האמיתיות נמצאות במקומות לא צפויים. במוזיקה שאנחנו שומעים, בחוויות של אחרים, בספרים לא קונבנציונליים, ואפילו בטיולים או שיחות קצרות עם זרים. איך זה שהרעיונות הכי עמוקים נמצאים לפעמים דווקא מחוץ לכל תיאוריה או אמונה

בתוך כל השאלות והחיפושים, יש רגעים של שקט – אותם רגעים בהם אנחנו לבד עם עצמנו, בלי רעש מסביב. זהו זמן שבו אפשר למצוא תשובות ברורות יותר, להקשיב לקול הפנימי שלנו. ייתכן שדווקא ברגעים האלה – בטיול ביער או בים, כשאנחנו יוצאים מהעיר – מגיעות תובנות שלא מצריכות הסבר נוסף. אולי דווקא אז, אפשר למצוא סוג של אמונה שמבוססת על מה שאנחנו מרגישים, ולא על מה שלמדנו או שמענו.

ייתכן שהמשמעות לחיים וליקום אינה משהו שמגלים ברגע אחד, אלא מסע אינסופי שמוביל אותנו לתובנות אישיות שנבנות לאט. אולי כל מפגש, כל אתגר וכל משבר משמשים כחלק מהפאזל, והחלקים נחשפים אט אט. אולי האמונה היא לא התשובה אלא דווקא השאלה – מה עכשיו? מה אני לומד מכל זה?

האם יש כוח עליון או שאנחנו רק רוצים להאמין שיש?

אפשר גם לשאול – האם אנחנו באמת מאמינים שיש אלוהים, או שאולי אנחנו פשוט רוצים להאמין שיש כוח עליון, שמכוון אותנו? אולי האמונה בעצם נובעת מהצורך להאמין שיש מי שידאג לנו ומי שמוביל אותנו.

אז מה אתם אומרים, יש אלוהים?

חבר הביא לי עבודה של 1300₪ ב14 שעות, מחולק ל4 מפגשים של 3.5 שעות.

סבבה לגמרי בסך כל.

שאלתי אותו "למה אתה לא עושה את זה בעצמך"

אמר לי שהוא חייב לקחת את הילד לגן והוא לא יספיק להגיע בחצי שעה הראשונה. 

אתה כנראה לא תראה את זה אבל אני מעריך אותך רצח.

אבא מהסוג שאני ארצה להיות.

כמובן שיש לו כסף להרשות את זה לעצמו 🙂