שיר מסע

Feel pain, accept pain, and know pain. Those who do not know pain will never understand true peace

היה לי פעם ילד.
הוא לא היה שייך לי,
אבל הוא היה קצת שלי,
אפילו אם לרגעים קצרים.
אהבתי אותו, כן.
אפילו שהוא לא היה שלי.
לא הייתה לי באמת ברירה, הוא היה שייך לאישה שאני אוהב.
אבל הגיע יום, שאהבתי גם אותו.
וכשאותה אישה שאני אוהב החליטה ללכת, היא לקחה גם אותו. 
ומה יכולתי לעשות? הוא לא היה שלי,
אז נאלצתי להתנתק פעמיים, גם ממנה וגם ממנו..
והיום אני לא יודע למי אני מתגעגע יותר, אליו, אליה, למשפחה שהם נתנו לי, או שחשבתי שהם יתנו לי.
ואני לא תמיד בטוח מי מהם הסיבה לדמעות.
אף פעם לא הייתה לי משפחה כזאת, שרציתי.
אז זה כואב עכשיו, כי כשחשבתי שסוף סוף יש לי אחת משלי - כשסוף סוף מצאתי את המקום שלי,
נאלצתי להתנתק.
ולמרות שהוא לא היה שייך לי, הניתוק כואב כאילו הוא כן.
ואפילו אם זה היה רק בראש שלי, הוא עדיין חסר לי. כאילו הייתי אבא שלו באמת.
ואין לי דרך לומר את זה אחרת,

אני פשוט מתגעגע למשפחה שלי.

הכאב הזה הוא כמו זיכרון חי, כזה שלא מרפה. אבל עם הזמן, למדתי לחיות איתו. אולי זה מה שהאובדן הזה לימד אותי – איך להחזיק בזיכרונות היפים גם כשהם מכאיבים, איך להמשיך קדימה עם הקושי עד שאמצא את המקום שלי, ואולי למדתי שלפעמים אנחנו מקבלים מתנות קטנות ויקרות, גם אם הן לא נשארות איתנו לנצח. היום אני מבין שהרגעים הקצרים האלו לימדו אותי מה אני מחפש באמת, ושיום אחד אולי תהיה לי משפחה משלי, מלאה באהבה, בזיכרונות וברגעים שאוכל לשמור קרוב ללב.

אני מצטער על הדרך שבה דברים קרו, הייתי רוצה שזה יראה אחרת. הייתי משנה לא מעט. לפחות שהיום לא הייתי צריך לחיות עם השאלה שאני חיי איתה "ומה אם?"

ומה אם היום הייתה לי משפחה..

צולם ב10:00

הייתה לי אזעקה באמצע

חמישית הבוקר

בא לי בדיוק בהפסקה בין הסטים

הרגשות החזקים שוב עולים.
זה בא במפתיע, בלי התראה.
טריגרים מאוד קטנים מפעילים את זה, ופתאום אתה מרגיש מועקה בחזה, הנשימות נהיות כבדות, מצב הרוח והפוקוס יורדים, ואפילו מרגיש קצת מסוחרר.
אולי זה מעין התקף חרדה?
"בקטנה, זה יעבור."
לפחות זה מה שאני אומר לעצמי,
אז אני בולע רוק וממשיך את היום.

זאת לא פעם ראשונה, ואי אפשר להרשות לכל חרדה לעצור לי את החיים ולהרוס לי את היום.
אז אני ממשיך, כי עוד רגע זה יעבור.
ואז פתאום זה נעלם,
ברגע אחד.
לא ברור אם סימן טוב או רע.
זה נעלם, אבל שאר היום נשאר קצת אפרפר.
ואני כותב בשביל לפרוק, לשתף, בלי שאף אחד ידע מי אני. אז זה כיף.
מרגיש כאילו משהו רע קורה, ואולי זה רק בראש שלי, והכל בסדר.
יום יפה בחוץ, אז יצאתי להתאמן בים.
זה רק רגש, זה יעבור.
כמו ענן אפור,
גם זה יעבור,
בסוף.

.

.

לפחות אני נהייה חטוב יותר 😆

הכרנו בפייסבוק,

אף פעם לא כיוונו למערכת יחסים,

אף פעם לא רצינו שום דבר מעבר לחברות טובה.

והנה הגיע יום ההולדת שלי.

אספתי אותה מהבית והלכנו לחגוג עם חברים.

עשינו מסיבה ביער חשוך עם מוזיקה, חטיפים והמון אלכוהול.

שנינו שתינו לא מעט, ובאמצע הערב אני רואה אותה משחקת בטלפון.

נתתי מבט חטוף לטלפון שלה ואני רואה שהיא בוואטספ.

- "עם מי את מדברת?"
- "זה לא עניינך"

ושלחה אליי חיוך חצי מפלרטט חצי "אתה מכיר אותי כבר".

ישר לקחתי לה את הטלפון - עד עכשיו לא ברור אם מקנאה או שרציתי לשמור עליה.

היא רדפה אחריי עד שהגענו למקום שלא ראו אותנו.

נעצרתי, כשהטלפון ביד שלי.

אני מחזיק אותו ב2 ידיים מאחורי הגב - "את תצטרכי להתאמץ הרבה יותר בשביל לקבל אותו"

היא ניסתה לקחת אותו בכל דרך אפשרית, אפילו בדרכים פחות מקובלות..

היא יודעת כמה היא עושה לי את זה.

היא קירבה את הפנים שלה לשלי בצורה איטית וסקסית כמו שהיא לא עשתה מעולם.

ידעתי מה היא עושה אבל המוח שלי נכבה.

ובאותו רגע היא לקחה את הטלפון.

- "טוב בסדר ניצחת. לפחות תגידי לי עם מי את מדברת"
- "אני קובעת עם מישהו לאחר המסיבה"
- "ואת חושבת שאני אקח אותך אליו?"
- "ככה או ככה זה לא יהיה איתך אז אין לך ברירה"
- "אנחנו עוד נראה לגבי זה"

חזרנו לשבת עם החברים עד סוף הערב, המשכנו לשתות ולהנות.

"כבר נהייה מאוחר" אחד החברים אמר, "הגיע הזמן שאתקפל"

התחלתי לשמוע זימזומים של הסכמה וכל השאר התחילו להתקפל גם כן.

- "יאללה נתקפל גם אנחנו, אתה מחזיר אותי הביתה?"
- "למה מה קרה עם הבחור שקבעת איתו?"
- "נהייה כבר מאוחר והוא נרדם
- צחקתי, "איך הוא יכל לפספס אותך"

ראיתי אותה מסמיקה, אף פעם לא ראיתי אותה מסמיקה כשהחמאתי לה, אבל תיארתי לעצמי שזה בגלל האלכוהול.

אמרנו שלום לכולם וכל אחד הניע את הרכב ונסע. אני התעכבתי קצת בלסדר את כל הדברים שהבאתי איתי למסיבה.

המוזיקה כבויה, האורות נכבו, ונשארנו רק אני והיא באמצע היער בשקט ובחושך.

- "את מתבאסת שהוא ביטל לך?" שאלתי.
- "כן, קצת. הרבה זמן לא שכבתי עם מישהו. חסר לי מגע"
- "לא נורא, יש לי הרגשה טובה שיהיה לך משהו מעניין בקרוב מאוד"

זאת לא הייתה רמיזה מצידי, אבל נראה שהיא הסיקה את המסקנות שלה. התקרבה אליי ונישקה אותי.

כמובן שלא יכולתי (או רציתי) לעצור את זה, אבל בכל זאת עצרתי לרגע "אתה בטוחה?"

"שתוק כבר ותהנה מזה".

הצמדתי אותה עם הגב לרכב, המשכתי לנשק אותה והתחלתי להוריד לה את החולצה. ממש כמו בסרטים.

התפשטנו מכל הבגדים, רק אני והיא באמצע יער חשוך.

- "זוכר את כל הסיפורים שכתבת לי? אתה יודע שאני ונילית אבל אם כבר אנחנו כאן אני רוצה לנסות איתך את חלקם"
- "את לא צריכה לבקש פעמיים. רדי על הבירכיים"

היא ירדה על הבירכיים והתחילה לרדת לי.

נתתי לה סטירה קטנה על הלכי (בכל זאת פעם ראשונה שלה אני לא רוצה להגזים)
- "אמרתי לך לרדת לי?"
- "סליחה"

תפסתי לה את השיער.

אני בהתרגשות פסיכית אבל אני שם על עצמי מסכה של קר רוח.

אני מקרב את הפנים שלי לשלה ולוחש לה באוזן "את ביקשת, ומעכשיו את עושה רק מה שאני אומר לך. את מבינה את זה?"

היא מהנהנת.

"יופי, עכשיו תקומי מהריצפה. אני עכשיו משחק אותה השוטר הרע"
"ואני השוטרת הטובה?"
"האמת שזה רעיון יותר טוב ממה שהיה לי. את השוטרת הטובה, אבל אני הולך להתייחס אלייך כמו אל פושעת"

היא עומדת מולי בעירום, מחייכת אליי חיוך חרמן, מסתכלת לי ישירות בעיניים, מתקרב אליי באיטיות, ופעם ראשונה שאני שומע אותה מדברת בטון כזה סקסי "מה אתה הולך לעשות לי?"

הדופק שלי עולה, הנשימות מתקצרות, אני בולע רוק, נושם עמוק ועונה לה "זה לא עניינך".

אני לא יכול לעמוד בזה כבר, אני לוקח אותה למאחורי הרכב, מצמיד לה את הראש לתא מטען ונכנס אליה בעוצמה.

היא צועקת, ואני נותן כולי. יכול להיות שזאת תהייה הפעם היחידה.

אני רואה אותה מתחילה לרעוד ואני מרגיש על שהשרירים שלה סוגרים על הזין שלי, ומיד לאחר מכן השרירים נהיים רפויים והיא מרטיבה כמו שלא הרגשתי מימיי.

היא נשארת על הרכב ואומרת בהתנשפות "פאק איך לא זיינתי אותך עד עכשיו?!"

אני מחייך, מסובב אותה אליי, מחזיק לה את הסנטר, מצמיד את הפנים שלה לשלי ואומר לה "יש לך את כל הלילה לפצות על זה"

היא אומרת לי להכנס למושב האחורי של הרכב "הגיע הזמן שאראה לך גם את הכישורים שלי"

אני נכנס למושב האחורי ושוכב על הגב והיא מתחילה לרדת לי.

אוח כמה שהיא יפה כשהיא ככה בעירום ומשקיעה בי, מעולם לא דמיינתי שזה ירגיש ככה.

אני אומר לה שאני עומד לגמור והיא נעצרת.

- "את לא אוהבת שגומרים לך בפה אה? מאכזב."
- "תאמין לי שאתה לא תתאכזב"

היא עולה עליי ומכניסה את הזין שלי לכוס שלה, "גרמת לי לאבד את עצמי, עכשיו הגיע הזמן שאעשה את אותו דבר בשבילך"

היא מתחילה לעלות ולרדת בקצב מטורף. החזה והשיער שלה קופצים ביחד איתה. מחזה מושלם.

אני אומר לה שוב שאני עומד לגמור והיא מוציאה אותו החוצה.
-"מה עכשיו?" אני שואל בטון קצת חסר סבלנות
- עכשיו הגיע הזמן לגרנד פינלה"

היא שוב יורדת לי, עכשיו בקצב עוד יותר מהיר ממקודם. מרגיש שהיא נותנת את כולה. זאת הירידה הכי טובה שקיבלתי מימיי.

היא יורדת עד שאני גומר, היא בולעת את זה כאילו היא לא שתתה יומיים. נראה שהיא נהנת מזה ואפילו קצת צריכה את זה.

היא מלקקת את הכל, לא משאירה אפילו טיפה קטנה.

"מי ידע שאתה כזה טעים?"

אוח המשפט הזה.

היא עולה עליי שוב, מסתכלת לי בעיניים, כשאני שוכב על הגב ואני רואה את כל הגוף שלה.
"בוא נחזור הביתה, הפעם נסע אליך, יש לי תוכניות חדשות"
היא קורצת לי.

אנחנו מתלבשים, מגיעים אליי הבייתה, נכנסים בדלת, אני בא להדליק את האור והיא עוצרת אותי ואומרת "את זה אתה כבר לא צריך לעשות"

היא ישר מתפשטת,

ואני רק אגיד לכם שהמשך הלילה היה משהו שלא אשכח יותר לעולם.

*הסיפור הומצא*

אני שולט.

אני לא מדבר על עצמי כדמות בדסמית או פטיש.

אני חיי שליטה.

אני מנהיג, מוביל, בעל עסק, עושה שינויים בעצמי, באנשים סביבי ובעולם בכלל.

לאחרונה היו לי כמה שיחות טובות על זה.

הבנתי שאני לא שולט, והחלטתי להפסיק לנסות לשלוט במה שקורה סביבי לפני שאני קודם כל שולט במה שקורה בתוכי. 

וכשזה יקרה, ואני ארגיש שלם עם עצמי, אני אחזור לשלוט. אבל הפעם, רק במי ובמה שרוצה לקבל את השליטה הזאת, ויחשוב שהמקום שאני רוצה להוביל אותו אליו נכון גם בשבילו.

אני לא מעוניין לאכוף שליטה, אני מעוניין לקבל אותה.

כי מה מטרת השליטה במי שסביבי אם לא להוביל אותם למקום שבעיניי הוא הטוב ביותר?

אבל לפני הכל -

אני צריך לתת לעצמי את השליטה, ולקבל אותה בעצמי. להיות ולהרגיש ראוי לה, לפני שארגיש ראוי לקבל אותה מאחרים.

ועכשיו מתחיל מסע של לקבל את עצמי מחדש.

רקע: אני מתנדב חובש ביחידת האופנועים 

הייתה לי שיחה היום בקבוצת וואטספ עם כמה חברים על אירוע ירי ואירוע שריפה שהיה באזור שאני גר בו.

אירועים כאלה יחסית נפוצים באזור שאני גר בו, והם נפוצים יחסית באופן כללי בארץ.

אני מוצא את עצמי המון פעמים באירועים כאלה, בעיקר כשאני על אופנוע ואני גם מגיע בד"כ בין הראשונים, ואני גם נחשב מקצועי יותר ופעיל.

בשיחה עם החברים הם נבהלו ושאלו שאלות, ופתאום הבנתי כמה אני אדיש כבר למצבים האלה..

עוד שריפה, עוד דקור, עוד אירוע ירי, עוד בן אדם שמת, ועוד ועוד

ואני מבין שאני כבר לא רואה את זה כמשהו מיוחד, אלא כשגרה, משהו יומיומי, כמו להצטנן או לראות חתול שנדרס.

זה כבר לא מרגש, זה פשוט קורה 

יום ההולדת שלי זה היום היחיד שחשוב לי בשנה.

אז מה אני מאחל לעצמי לשנה החדשה?

- שהעסק יצליח - 
לא אשתף כאן את ההגדרה שלי לעסק מצליח

- לפתח הרגלים חיוביים: לאכול בריא, להתאמן 3-5 פעמים בשבוע בלי הפסקות, לקרוא ספר כל יום (מינימום 2 עמודים), לשמור על סדר וניקיון ולפתח משמעת עצמית חזקה.

- ללמוד לשחרר אנשים שרוצים לעזוב. לנסות להבין מה מפריע להם, לנסות לשנות את מה שמפריע להם בלי שזה יבוא על חשבוני, אבל אם הם בכל מקרה רוצים לעזוב אז לתת להם.

- להפוך לדמות שאני אעריך ושארגיש שהיא דוגמה אישית טובה עבורי ועבור אנשים אחרים, ואז להוות דמות כזאת לאנשים שסביבי.

- ללמוד להתקרב לאנשים שרוצים אותי בסביבה ומפתחים אותי ולהתרחק מאנשים שמורידים אותי.

- לעשות ולומר מה שנכון בשבילי לפני שאני חושב על מה אחרים חושבים עליי ובלי לפחד מתגובות.

- ללמוד לחיות את החיים שאני רוצה גם אם אני חווה רגשות שליליים ולא לתת להם לשבור אותי.

- ללמוד לקבל ולשחרר כל דבר שקורה לי בחיים, גם את הדברים הטובים וגם את הפחות.

- להכיר חברים חדשים שרואים את העולם דומה אליי שיהיו לי לסביבה מנצחת.

- להגיע לגוף וליכולות הגופניות שאני שואף אליהן.

- ללמוד לפקפק במה שנראה ברור ומובן מאליו.

- לסיים את הכוכב השלישי של הקורס צלילה.

- ללמוד גלישה, איגרוף ופסנתר.

- לשדרג את הרכב.

- אופציה: להרשם לקורס פרמדיקים.

זה מה שאני רוצה עכשיו,

אבל אני לא שולל את זה שאני אגלה את עצמי מחדש במהלך השנה והמטרות האלו ישתנו בהמשך.

נכון לעכשיו אני אעשה כל שביכולתי בשביל להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי בשנה הקרובה.

שיהיה לי בהצלחה

הכרתי את האישה המושלמת. בחיי!

הכי יפה שהכרתי.

יש בה את כל מה שחיפשתי.

היא מצחיקה, חכמה, מלומדת, עם ראש על הכתפיים. 

היא גרמה לי להתאהב בה כבר פעמיים.

נקשרתי אליה כל כך,

איתה הייתי פשוט שוכח,

את עצמי ואת כל העולם מסביבי. 

היא הייתה כל מה שחיפשתי.

האישה הכי יפה שפגשתי.

היא הייתה מבית טוב, ומשפחה שדאגו לה.

אבל יום אחד היא אמרה שהקשר שלנו כבר לא מתאים לה.

היא כל הזמן אמרה שכואב לה ומפריע לה ושהיא לא כל כך מוצאת את עצמה,

איתי.

אז היא החליטה לעזוב אותי. 

ולא משנה כמה ניסיתי,

זה פשוט לא עבד.

ועכשיו כשהיא לא כאן אני מרגיש כל כך לבד.

גם בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה,

היא עזבה והשאירה אחריה הרס רב.

היא הייתה קצת מורכבת, לא אשקר,

מאמין שיקח עוד זמן עד שאתגבר.

אהבתי אותה כמו שלא אהבתי מימיי.

מקווה שיום אחד היא עוד תחזור אליי.

היא אמרה שלא הערכתי אותה,

אם היא רק הייתה יודעת כמה אהבתי אותה. 

ואני בן אדם עקשן,

התמכרתי אליה כמו נרקומן.

המשכתי לנסות להחזיר אותה כל הזמן,

עד שנמאס לה ואמרה לי ללכת מכאן.

ואני ניסיתי בדרכים אחרות עד שהיא אמרה לי "אני לא רוצה לשמוע ממך יותר לעולם".

עד עכשיו אני מאמין שזה יכל להיות הקשר המושלם.

ואני יכול להשבע,

שאהבתי אותה כמו שלא אהבתי מעולם. ❤️